בג"ץ 5452/02 אליהו יצחק מדינא נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

הוחלט לאחד את הדיון בבג"ץ 5452/02 וברע"א 3180/02, שעניינם דומה.

העותר (הוא המבקש ברע"א 3180/02) – שאינו מיוצג – הנו נכה צה"ל, אשר נלחם במערכות ישראל ומעיד על עצמו, כי סובל הוא מפגיעות גופניות ונפשיות קשות.

בהחלטתה מיום 1.3.00 הכירה קצינת התגמולים בפגיעתו הנפשית של העותר אך קבעה, כי זו לא נגרמה בשל שירותו הצבאי, והשירות אך החמיר את הפגיעה. על בסיס קביעה זו, החליטה ביום 12.1.00 הוועדה הרפואית שלפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: החוק), כי תוכר לעותר נכות בשיעור כולל של 50 אחוזים, שמתוכם 17 אחוזים בהקשר לשירותו הצבאי.

על החלטה זו של קצינת התגמולים ערער העותר לוועדת הערעורים שלפי החוק, וערעורו טרם הוכרע.

ערעור נוסף שהגיש, נגד החלטת הוועדה הרפואית, נדחה על-ידי הוועדה הרפואית העליונה ועל כך ערער העותר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי (השופט עודד מודריק) דחה את הערעור לאחר שקבע, כי אין בסמכותו לדון בשאלה, שעניינה עצם ההכרה בפריטי נכות.

כנגד פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מופנית הבקשה למתן רשות ערעור שבפנינו. בעודה תלויה ועומדת, הגיש העותר אף עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק. בבקשה ובעתירה, כאחת, תוקף העותר את החלטת קצינת התגמולים ואת החלטת הוועדה הרפואית העליונה וטוען, כי יש להכיר בנכותו בשיעור של 100 אחוזים וכן בדרגת נכות מיוחדת. עוד הוא מבקש, כי המשיבים ישלמו עבור טיפולים שונים שעבר וכן את שכר דירתו וכן טוען הוא, כי מן הראוי כי פצועי צה"ל ייבדקו ויאובחנו על-ידי רופאים חיצוניים, שאינם נמנים עם מערכת הביטחון.

בעניינו של העותר מתעוררות שתי סוגיות. לעניין שאלת הקשר הסיבתי בין שירותו הצבאי לבין פגיעותיו, על העותר להמתין להכרעה בערעורו, העומד בפני ועדת הערעורים. ככל שיהיו לעותר השגות על החלטתה של ועדת הערעורים – וזאת בעניין משפטי בלבד, להבדיל מקביעות עובדתיות שעליהן לא ניתן לערער – יוכל העותר לערער על ההחלטה לבית-המשפט המחוזי, על-פי סעיף 34 לחוק.

באשר לשיעור הנכות שנקבע לעותר, הרי הנושא נדון והוכרע הן בוועדה הרפואית והן בוועדה הרפואית העליונה, ואין אנו רואים מקום להתערב בקביעות אלה, שהן קביעות רפואיות ביסודן ואינן מעלות שאלה משפטית. ככל שמבקש העותר להשיג על שיעור הנכות שנקבע לו, עליו לפנות לוועדה הרפואית לשם קיום דיון מחודש בעניינו.

את יתר בקשותיו, על העותר להפנות, בדרך המקובלת, לקצין התגמולים.

על-כל-פנים, עניינו של העותר לא יוכל לבוא על פתרונו בפניות חוזרות ונשנות לבתי-המשפט, שלא בהתאם לסדרי-הדין הנהוגים, ולעניין זה רצוי היה, כי העותר יסתייע בייצוג משפטי.

העתירה, והבקשה למתן רשות ערעור – נדחות.