בג"ץ 5459/08 אסתר הרשקוביץ באמצעות בנה ,דר' אברהם הראל נ. מדינת ישראל

השופטת ע' ארבל :

עניינה של העתירה בבקשת העותרים למתן צו על תנאי אשר לפיו ינמק כונס הנכסים הרשמי מדוע לא מימש ו/או יממש את נכסי העותר 2 אשר עמדו בבסיס בקשת פשיטת רגל שנדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו וכן מדוע לא ישלם לעותר 2 מקופת המדינה את ערכם הכספי של הנכסים האמורים.

העותרים הינם אם ובנה. העותר 2, הבן, נמצא מזה למעלה מעשור בהליכי פשיטת רגל אשר במסגרתם הוכרז כפושט רגל וניתן לו הפטר, תחילה מותנה ובהמשך חלוט. במסגרת העתירה מעלים העותרים שלל טענות בהתייחס למספר רב של הליכים משפטיים שהתנהלו בעניינם בפני ערכאות שיפוטיות שונות, אשר המרכזית שביניהן הינה כי במסגרת תיק פשיטת הרגל שהתנהל בעניינו של העותר 2 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (פש"ר 646/96) הפר כונס הנכסים הרשמי את חובותיו על-פי דין, וזאת תוך ביצוע עבירות פליליות ותוך פגיעה בזכויות יסוד חוקתיות של העותרים- זכותם לשוויון וזכותם לגישה לערכאות. בין היתר מלינים העותרים על כך שבמשך תקופה ארוכה סירב לטענתם כונס הנכסים הרשמי לבדוק ולחקור את נכסיו של העותר 2, סירב לממש את הנכסים, סירב לאפשר לעותר 2 לממשם וכן סירב להופיע בעניינם בבתי המשפט. כן טוענים הם כי לא היה מקום להכריז על העותר 2 כפושט רגל וכי בשלב מסוים כלל לא היה עוד צורך במימוש הנכסים. לדבריהם, כתוצאה מהתנהלותו הבלתי-תקינה של כונס הנכסים נגרמו להם נזקים כלכליים כבדים וכיום נמצאים שניהם במצב כלכלי קשה ביותר והם אף נכים וחולים.

לאחר שעיינו בעתירה ובצרופותיה מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה להתערבותנו. טענות שונות שהועלו על-ידי העותר 2 בעבר בהתייחס להליכי פשיטת הרגל שהתנהלו בעניינו ובאשר להפטר שניתן לו נדונו זה מכבר במסגרת הליכים קודמים בבית משפט זה ונדחו (וראו לדוגמה: ע"א 2920/01 הראל נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 27.2.2003); דנ"א 2585/03 הראל נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסמה, 1.7.2003); ע"א 6810/05 הראל נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 6.11.2006)). עיון בטענות המועלות במסגרת העתירה הנוכחית מעלה כי אף הפעם הזו אין מקום להיעתר להן. טענות העותרים כנגד תפקודו של כונס הנכסים הרשמי נטענו בעלמא, מבלי שהונחה בבסיסן תשתית ראייתית הולמת והן נוגעות בעיקרן לעניינים שכבר נדונו כאמור על-ידי בית משפט זה במסגרת הליכים קודמים. ממילא, אין הן מקימות הצדקה להתערבותו בעניין של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. לטענת העותרים, "לאור התסבוכת המשפטית ,ריבוי פסקי הדין וריבוי בתי המשפט הדנים בכל העניינים המוזכרים בעתירה זורק בג"ץ יכול לפטור את הבעיה המשפטית הבלתי רגילה הזו" (פסקה 27 לעתירה, השיבושים במקור – ע.א. ). דא עקא, כפי שעולה מהוראות סעיפים 15(ג) ו-(ד) לחוק יסוד: השפיטה, לא לשם כך נועדו סמכויותיו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על ערכאות השפיטה האחרות, הוא לא נועד להחליפן ותפקידו אינו "לעשות סדר" בהליכים המתנהלים בהן. עם כל ההבנה למצוקתם הנטענת של העותרים, בהעדר עילה להתערבותנו אין אפוא מקום ליתן להם את הסעדים המבוקשים.

אשר על כן, העתירה נדחית. ממילא נדחית אף בקשת העותרים למתן צו ביניים לעיכוב הליכים.