בג"ץ 546/08 אגודה שיתופית הר ברכה בע"מ נ. שר הביטחון

השופטת ע' ארבל :

1.העותרת מבקשת כי המשיבים יימנעו מהריסתם של 54 עמודי יסוד (להלן: היסודות ) שיהוו בסיס להנחת 7 קראוונים ביישוב הר ברכה (להלן: היישוב ). כן מבקשת היא כי ייערך לה שימוע עובר לנקיטת כל פעולה בעניין זה.

לטענת העותרת, מדובר ביסודות שנבנו כבר בשנת 2003 ומצויים בשטח הישוב. לדבריה, היא עמדה בדרישות התכנוניות השונות בנוגע אליהם, אולם מלינה על כך שקידום תכניות המיתאר של היישוב נעצר. העותרת טוענת כי ההחלטה על הריסת היסודות התקבלה מבלי שניתנה לה זכות שימוע והיא מנוגדת לסדרי העדיפויות שקבעו המשיבים באשר לאכיפה בתחום הבניה הבלתי חוקית.

2.עמדת המשיבים היא כי יש לדחות את העתירה על הסף ולגופה. דחיה על הסף מתבקשת לטענתם היות שהעותרת נמנעה מגילוי כלל העובדות הצריכות לעניין, ובפרט העובדה שהתקיימו הליכי פיקוח בעניינם של היסודות. המשיבים מדגישים כי מדובר ביסודות שנבנו ללא היתר בניה כנדרש, התנהלו לגביהם הליכי פיקוח והוצאו צווי הריסה. לעותרת ניתנה הזדמנות לטעון נגד צווי ההריסה אולם היא לא מימשה אותה, ונמנעה מלשלוח את נציגיה לדיון אליו זומנה בפני ועדת המשנה לפיקוח של מועצת התכנון העליונה (להלן: הוועדה ), פרט שאף הוא לא נזכר בעתירה.

גם לגופו של עניין סבורים המשיבים כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בסדרי העדיפויות שלהם באכיפת דיני התכנון והבניה באיזור. הם מבהירים כי לשיטתם, כאשר מדובר במבנה שנבנה ללא היתר כנדרש, ללא כל קשר לסדרי העדיפויות להריסה, אין לו "חסינות" מפני נקיטת צעדים למימוש צווי הריסה שהוצאו נגדו או כדי לגרוע מן החובה לקבל את ההיתרים הנדרשים ביחס אליו. המשיבים מוסיפים כי היסודות אינם מצויים בתחום תכנית מפורטת תקפה שניתן לגביה אישור של מוסדות התכנון באזור ומכל מקום, כאמור, רשויות התכנון לא נתנו היתר להקמתם של היסודות.

3.דין העתירה להידחות.

עיון בתגובת המשיבים ובנספחים לה מגלה תמונה שונה מכפי שהצטיירה למקרא העתירה, ואשר הובילה להוצאתו של הצו הארעי מיום 17.1.08. כך נפקד מן העתירה דבר קיומם של הליכי הפיקוח שנוהלו בעניין היסודות מאחר שהוקמו בלא שנתקבלו היתרים כנדרש, כך לא צוין בעתירה כי המחזיקים ביסודות זומנו לדיון שאמור היה להתקיים ביום 26.7.07 בפני הוועדה, אך לא התייצבו לדיון. זאת, לאחר שדיון קודם אליו זומנו בפני הוועדה נדחה לבקשת מזכיר העותרת על מנת לאפשר לעותרת להיערך לקראת הדיון. ברם, מחזיקי היסודות לא התייצבו ביום 26.7.07 לדיון בפני הוועדה אליו זומנו, ואף לא הודיעו שאין בכוונתם להתייצב. במצב דברים זה הוצאו צווי הריסה סופיים ביחס ליסודות, שכאמור נבנו ללא היתר כדין. רק כחצי שנה מאוחר יותר, בראשית חודש ינואר 2008 פנה נציג העותרת לראש המינהל האזרחי בדרישה למנוע את הריסת היסודות. פנייתו נענתה בכך שמדובר בבניה ללא היתר וכי תכנית המתאר שבתחומה טענה העותרת כי היסודות מצויים לא הגיעה לידי מתן תוקף ולכן לא ניתן לתת מכוחה היתרי בניה. יצוין, כי גם תכתובת זו לא נזכרה בכתב העתירה.

הנה כי כן, הזדמנות להעלות את טענותיה בעניין היתה בידי העותרת, אולם נציגיה, מטעמיהם, בחרו שלא להתייצב לדיון על אף שזומנו אליו. בנוסף, הימנעותה של העותרת מגילוי כל העובדות הצריכות לעניין בפנותה לבית משפט זה, לא כל שכן עובדות מהותיות, מקימה טריז בינה לבין האפשרות לקבלת סעד (ראו למשל: בג"ץ 7603/96 וופא נ' הממונה על הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים , פ"ד נט(4) 337, 342 (2005) ; בג"ץ 5498/03 מקמל נ' שר הביטחון , פ"ד נז(6) 97 (2003)). אוסיף כי דומה שגם לגופו של עניין לא מגלה העתירה הצדקה להתערבות. העותרת מלינה על סדרי העדיפויות של המשיבים באכיפה בתחום התכנון והבניה, אולם משהיסודות בהם מדובר הוקמו ללא ההיתרים הנדרשים אין מקום להידרש לטענה זו, מה גם שהעותרת לא הצביעה על כל עילה שתצדיק התערבות במדיניות האכיפה בעניין זה, בפרט נוכח התנהלותה של העותרת.

העתירה נדחית.

ממילא בטל גם הצו הארעי.