בג"ץ 5468/08 מיס נאסר נ. בית הדין הארצי לעבודה

1.

העותרת הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בה ביקשה כי בית הדין יורה למוסד לביטוח לאומי להכיר בזכאותה לתשלום קצבת נכות כללית לאחר שתביעתה נדחתה לפי סעיף 366(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק ), שעניינו בשלילת גמלה ממבוטח אשר פיגר בתשלום חוב דמי ביטוח מעל ל-36 חודשים. העותרת טענה בבית הדין כי מאחר שלא נשלחה לה כל דרישת תשלום על ידי המוסד לביטוח לאומי ומאחר שאי התשלום בוצע שלא במודע ובתום לב הרי שאין מקום לשלול ממנה את הקצבה.

2.

בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה בקובעו כי חובת תשלום דמי ביטוח אינה תלויה בידיעת המבוטח על חובת התשלום, וכי אין חובה על המוסד לביטוח לאומי ליידע את המבוטח בעניין חובותיו. כן נקבע כי אין לחייב בתשלום גמלה רק בשל תום ליבה של העותרת.

3.

העותרת הגישה עתירתה זו בה היא טוענת כי יש לפרש את סעיף 366 לחוק כקובע חזקה ניתנת לסתירה, לפיה המבוטח ידע על חובתו לשלם דמי ביטוח, נדרש לשלמם, אך התעלם מחובתו זו ללא כל הצדקה. לטענתה, העניין מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית וציבורית שעניינה חובת היידוע של המוסד לביטוח לאומי והסעד לו זכאים המבוטחים בשל הפרתה. העותרת מבקשת לצרף עתירה זו לעתירה שהוגשה בבג"ץ 4839/08 נגד בית הדין הארצי לעבודה, שם קבע בית הדין הארצי לעבודה כי אין על המוסד לביטוח לאומי חובת יידוע כאמור.

4.

לאחר קבלת תגובת המשיבים הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים. נכון הדבר כי בית הדין הארצי לעבודה דן בחובת היידוע וקבע כי היא אינה קיימת, אך קביעה זו נעשתה בעניינו של תובע אחר ולא בעניינה של העותרת. על מנת לפתוח את שערי בית משפט זה על העותרת תחילה למצות את ההליכים בבית הדין לעבודה באמצעות הגשת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

יוער, כי אין לטעמי לקבל את טענת המוסד לביטוח לאומי לפיה נגועה העתירה בשיהוי, וזאת הן בשל מהותו וחשיבותו של העניין העומד על הפרק, והן לאור הסברה של העותרת בדבר עיכוב הגשת העתירה בשל היותה מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי, ובשל העומס המוטל על הלשכה והצורך לבחון בשנית את זכאותה של העותרת לקבלת שירות מהלשכה.

אשר על כן העתירה נדחית.