החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 5468/08 מיס נאסר נ. בית הדין הארצי לעבודה

ניתן ביום

בקצרה

ביטוח · שלילת קצבת נכות בשל פיגור בתשלום דמי ביטוחעתירה לבג"ץ נגד החלטת בית הדין האזורי לעבודה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותרת עתרה לבג"ץ לאחר שנדחתה תביעתה לקצבת נכות כללית בשל פיגור בתשלום דמי ביטוח מעל 36 חודשים לפי סעיף 366(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי. העותרת טענה כי לא נשלחה לה דרישת תשלום וכי הפיגור לא היה במודע. בג"ץ דחה את העתירה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים, שכן יש להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, והדחייה לא נבעה משיהוי.

העובדות

העותרת הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה לקבלת קצבת נכות כללית לאחר שנדחתה לפי סעיף 366(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי בשל פיגור בתשלום דמי ביטוח מעל 36 חודשים. העותרת טענה כי לא נשלחה לה דרישת תשלום ושהפיגור היה שלא במודע ובתום לב. בית הדין האזורי דחה את התביעה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לפרש את סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי כקובע חזקה ניתנת לסתירה לפיה המבוטח ידע על חובתו לשלם דמי ביטוח?
  2. 2.האם קיימת חובת יידוע של המוסד לביטוח לאומי כלפי מבוטח בדבר חובות תשלום דמי ביטוח?

הלכות

  1. 1

    העתירה נדחתה על הסף בשל אי מיצוי הליכים, שכן קביעת בית הדין הארצי לעבודה בדבר אי קיומה של חובת יידוע נעשתה בעניינו של תובע אחר ולא בעניינה של העותרת, ולכן יש למצות הליכים בערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

    ״על מנת לפתוח את שערי בית משפט זה על העותרת תחילה למצות את ההליכים בבית הדין לעבודה באמצעות הגשת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • קצבת נכות כללית
  • דמי ביטוח
  • חובת יידוע
  • תום לב
  • מיצוי הליכים
  • שיהוי
  • בית הדין הארצי לעבודה
  • המוסד לביטוח לאומי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בג"ץ

5468/08

בפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

העותרת:

מיס נאסר

נ ג ד

המשיבים:

1. בית הדין הארצי לעבודה

2. המוסד לביטוח לאומי

3. יועץ המשפטי לממשלה

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותרת:

עו"ד א' ווסר

הבשם המשיב 2:

עו"ד ע' אלטשולר

בשם המשיב 3:

עו"ד י' ברלב

החלטה

1.

העותרת הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בה ביקשה כי בית הדין יורה למוסד לביטוח לאומי להכיר בזכאותה לתשלום קצבת נכות כללית לאחר שתביעתה נדחתה לפי סעיף 366(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק ), שעניינו בשלילת גמלה ממבוטח אשר פיגר בתשלום חוב דמי ביטוח מעל ל-36 חודשים. העותרת טענה בבית הדין כי מאחר שלא נשלחה לה כל דרישת תשלום על ידי המוסד לביטוח לאומי ומאחר שאי התשלום בוצע שלא במודע ובתום לב הרי שאין מקום לשלול ממנה את הקצבה.

2.

בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה בקובעו כי חובת תשלום דמי ביטוח אינה תלויה בידיעת המבוטח על חובת התשלום, וכי אין חובה על המוסד לביטוח לאומי ליידע את המבוטח בעניין חובותיו. כן נקבע כי אין לחייב בתשלום גמלה רק בשל תום ליבה של העותרת.

3.

העותרת הגישה עתירתה זו בה היא טוענת כי יש לפרש את סעיף 366 לחוק כקובע חזקה ניתנת לסתירה, לפיה המבוטח ידע על חובתו לשלם דמי ביטוח, נדרש לשלמם, אך התעלם מחובתו זו ללא כל הצדקה. לטענתה, העניין מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית וציבורית שעניינה חובת היידוע של המוסד לביטוח לאומי והסעד לו זכאים המבוטחים בשל הפרתה. העותרת מבקשת לצרף עתירה זו לעתירה שהוגשה בבג"ץ 4839/08 נגד בית הדין הארצי לעבודה, שם קבע בית הדין הארצי לעבודה כי אין על המוסד לביטוח לאומי חובת יידוע כאמור.

4.

לאחר קבלת תגובת המשיבים הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים. נכון הדבר כי בית הדין הארצי לעבודה דן בחובת היידוע וקבע כי היא אינה קיימת, אך קביעה זו נעשתה בעניינו של תובע אחר ולא בעניינה של העותרת. על מנת לפתוח את שערי בית משפט זה על העותרת תחילה למצות את ההליכים בבית הדין לעבודה באמצעות הגשת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

יוער, כי אין לטעמי לקבל את טענת המוסד לביטוח לאומי לפיה נגועה העתירה בשיהוי, וזאת הן בשל מהותו וחשיבותו של העניין העומד על הפרק, והן לאור הסברה של העותרת בדבר עיכוב הגשת העתירה בשל היותה מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי, ובשל העומס המוטל על הלשכה והצורך לבחון בשנית את זכאותה של העותרת לקבלת שירות מהלשכה.

אשר על כן העתירה נדחית.

ניתנה היום, י' באב תשס"ח (11.8.08).

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

הלכות

  1. 1העתירה נדחתה על הסף בשל אי מיצוי הליכים, שכן קביעת בית הדין הארצי לעבודה בדבר אי קיומה של חובת יידוע נעשתה בעניינו של תובע אחר ולא בעניינה של העותרת, ולכן יש למצות הליכים בערעור לבית הדין הארצי לעבודה.