בג"ץ 5493/97 שאול גיל נ. שר המשטרה

העותרים בעצמם ובאמצעות אחרים מעניקים שירותי מזנון בתחום אצטדיונים לכדורגל ולכדורסל. קפץ רוגזם של העותרים על התנאי שהמשיבים אמרו לצרף לרשיון העסק שלהם, ולפיו תיאסר הכנסתם ומכירתם של בקבוקי שתייה ופחיות שתייה לאצטדיונים. לטענתם יש בתנאי זה כדי לפגוע קשות בפרנסתם, ועתירתם היא כי נורה על ביטולו, כתנאי בלתי-ראוי ובלתי-סביר.

קבלנו את תשובת המשיבים ולמדנו מפיהם כי הטעם לתנאי החדש שצורף לרשיון העסק של העותרים מקורו בתופעה שפשתה באצטדיונים, של זריקת בקבוקים ופחיות משקה על המגרש וליציעי הקבוצה היריבה. טוענים המשיבים כי השלכת הבקבוקים והפחיות מהווה סכנה לשלום הציבור, ולו בשל החשש שבקבוק שתייה הפוגע בגופו של אדם, ובודאי בראשו, עלול לגרום לו פגיעה קשה.

טעמיהם של המשיבים לקביעת התנאי הנ"ל נראים בעינינו ראויים וסבירים. אכן, לו מדובר היה במקרה חד-פעמי של השלכת בקבוקים ופחיות, אפשר היינו רואים טעם לטעוני העותרים בעתירתם. אולם מסתבר כי מעשי בריונות אלה של השלכת בקבוקים אל המגרש ואל יציע הקבוצה היריבה הפכו תופעה שכיחה במקומותינו, ודרכה של המשטרה לביעור תופעה זו נראית ראויה בעינינו.

העותרים טענו לפנינו כי ראוי היה למצוא דרך אחרת לביעור הנגע, דרך שלא היתה פוגעת בפרנסתם. איננו שוללים, אמנם, אפשרות שהעותרים וקבוצות הספורט השונות ישבו יחדיו עם המשטרה בנסיון למצוא דרך אחרת למנוע את הפגע. ואולם שיקול דעתה של המשטרה בענייננו נראה בעינינו סביר וראוי, ואיננו רואים כי יהיה זה נכון להתערב בו.

אנו מחליטים לדחות את העתירה. העותרים ישלמו למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח.