בג"ץ 5496/06 מוטולו אלטינאי נ. משה(מחמוט) הלוי אלטינאי

השופטת מ' נאור :

1.

העותרת, אזרחית טורקיה, הגישה עתירה זו למתן צו על תנאי שיורה למשיבים ליתן לה אזרחות ישראלית מכוח נישואיה למשיב 1, אזרח ישראלי, לו נישאה בשנת 1969 בטורקיה. לשניים נולדה בטורקיה בשנת 1983 בת, שגדלה בטורקיה בעוד המשיב 1 הקים משפחה אחרת בישראל (המשיב 1 נישא בשנת 1978 לאזרחית ישראלית, ובשנת 1994 התגרש ממנה). בשנת 2002 קיבל המשיב 1 אזרחות ישראלית. בשנת 2004 החליטה הבת ליצור קשר עם המשיב. הבת פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להצהרת אבהות. במסגרת ההליך אושרה בקשת העותרת להיכנס לישראל לצורך בדיקת רקמות. בעקבות ההליך ניתנה לבת, בשנת 2004, אזרחות ישראלית. העותרת ביקשה כאמור לקבל אזרחות ישראלית מכוחו של המשיב 1. לטענתה כיום הם חיים יחד. העותרת פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לסעד הצהרתי כי היא אשתו של המשיב. במסגרת ההליך הונחתה העותרת לפנות למשרד הפנים בבקשה להירשם כנשואה למשיב. לעותרת ולמשיב 1 נערכו שימועים בעניין זה. בעקבות השימועים פנתה העותרת למשרד הפנים גם בבקשה לקבלת מעמד בישראל מכוח נישואיה לאזרח ישראלי, אולם במשרד הפנים סירבו על פי האמור בעתירה לקלוט את בקשתה זו. משכך סבורה העותרת כי לא היה מנוס בידה אלא להגיש עתירה לבית משפט זה.

2.

המשיבים 2-3 ביקשו לדחות את העתירה על הסף. לטענתם ככל שהעותרת מבקשת מעמד בישראל מכוח נישואיה לאזרח ישראלי, הרי שעל האזרח הישראלי עצמו לפנות למשרד הפנים בבקשה מתאימה. לפיכך דחה משרד הפנים את העותרת, שהיא כאמור אזרחית זרה, בבואה להגיש את הבקשה. בתגובה נכתב עוד כי המשיב 1 מעולם לא פנה למשרד הפנים בבקשה לרשמו כנשוי לעותרת או בבקשה להעניק לעותרת מעמד בישראל מכוח היותה בת זוגו או אשתו. כיוון שהבקשה למתן מעמד לעותרת הוגשה בידי העותרת ולא בידי האזרח הישראלי, המשיב 1, נדחתה הבקשה על פי נהלי משרד הפנים. בתגובה נמסר כי ככל שהמשיב 1 יגיש בקשה מסודרת כאמור, תיבחן הבקשה.

3.

המשיב 1 הודיע ביום 6.8.2006 כי הוא מסכים לעתירה. לאחר שקיבל את תגובת המשיבים 2-3, הודיע ביום 10.2.2008 כי הוא מבקש להצטרף כעותר לעתירה. ביום 19.2.2008 הודיעה הבת כי גם היא מבקשת להצטרף כעותרת לעתירה. לטענת המשיב 1 הוא, העותרת והבת פנו יחדיו בבקשה לאיחוד משפחות למשרד הפנים, אולם לטענתו במשרד הפנים כלל לא איפשרו להם להגיש בקשה בנדון.

4.

המשיבים 2-3 מתנגדים לבקשה להצטרפות. בהודעתם מיום 11.3.2008 הודיעו המשיבים 2-3 כי ככל שהמשיב 1 מבקש להגיש בקשה למעמד עבור העותרת, באפשרותו לעשות כן. המשיבים הודיעו כי ככל שהמשיב 1 יפנה תוך 30 ימים ויגיש בקשה כדין הם מסכימים שלא להרחיק את העותרת מישראל עד מתן החלטה בעניינה, בכפוף כמובן לכך שלא תיווצר בעניינה מניעה פלילית או בטחונית. לפיכך חזרו המשיבים 2-3 על עמדתם לפיה דין העתירה להידחות על הסף, בטענה כי ממילא נוכח המתווה המוצע בהודעתם מתייתרת העתירה.

5.

בתגובה לתגובת המדינה הודיעו העותרת והמשיב 1 ביום 17.3.2008 כי כל פניות המשפחה למשרד הפנים בעניין נשוא העתירה "נדחו שרירותית ולקונית ללא הסבר" וכי לא ניתנה להם האפשרות לפתוח תיק במשרד הפנים. העותרת והמשיב 1 ביקשו להתיר לעותרת להישאר בישראל לצורך המשך הליכי ההתאזרחות.

6.

נוכח הצהרת המשיבים 2-3 בהודעתם מיום 11.3.2008 לפיה המשיב 1 רשאי להגיש את הבקשות המתאימות למשרד הפנים – בקשה למעמד בישראל עבור העותרת, בקשה להירשם כנשוי ובקשה לאיחוד משפחות – הרי שהעתירה מתייתרת. בהודעתם המשותפת מיום 17.3.2008 ציינו העותרת והמשיב 1 כי המתווה שהוצע בהודעת המשיבים 2-3 הוא "פתרון נכון". אם משום מה ייתקלו העותרת או המשיב 1 בקושי בעת הגשת הבקשות – יפנו לפרקליטות להסדרת העניין. מלכתחילה אילו הגיש המשיב 1 עתירה בלי לפנות תחילה למשרד הפנים, דין עתירתו היה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים. משכך, העתירה מתייתרת ואין מקום לצירוף המשיב 1 והבת כעותרים בעתירה.

7.

כאמור ביקשו העותרת והמשיב 1 להתיר לעותרת להישאר בישראל לצורך המשך הליכי ההתאזרחות. המשיבים 2-3 הצהירו שככל שהמשיב 1 יפנה תוך 30 ימים למשרד הפנים בבקשות המתאימות, משרד הפנים יקלוט אותן והעותרת לא תורחק מישראל עד לקבלת החלטה בעניינה, בכפוף למניעה פלילית או בטחונית. לפיכך אני קובעת כי הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 6.7.2006 למניעת הרחקת העותרת מישראל יעמוד בתוקפו, בכפוף למניעה פלילית או בטחונית, עד 7 ימים לאחר שתתקבל החלטה במשרד הפנים בעניינה של העותרת וזאת בכדי לאפשר פניה, במידת הצורך, לערכאה המוסמכת.

8.

אשר על כן, הבקשה להצטרפות נדחית. העתירה נדחית בכפוף לאמור לעיל. אין צו להוצאות.