בג"ץ 5505/18 פלוני נ. המחלקה לשירותים חברתיים, מועצה אזורית מטה בנימין

השופטת י' וילנר :

1.

העותר, המייצג את עצמו, מבקש בעתירה דנן כי נורה למשיבים, המחלקה לשירותים חברתיים במועצה האזורית בנימין ומשרד הרווחה, למנותו באופן זמני כבעל משמורת על שני נכדיו הקטינים.

2.

בעתירה נטען כי הקטינים הוצאו בחודש נובמבר 2017 ממשמורת אמם על רקע פסיכיאטרי, וכי אביהם, בנו של העותר, לא יכול היה לטפל בהם באותו זמן בשל "מצב נפשי וקוגניטיבי ירוד לאחר תאונת דרכים". עוד נטען כי הקטינים הועברו ל"מרכז חירום שוסטרמן לילדים", בו הם שוהים עד היום.

3.

לטענת העותר, הוצאת הילדים ממשמורת אמם והעברתם למרכז החירום נעשתה מבלי ידיעתו ומבלי שנשאל בנדון. העותר מוסיף כי הוא הודיע לרשויות על אודות רצונו ויכולתו לטפל בקטינים ולקבל משמורת עליהם. עוד נטען, כי לאחרונה חל שיפור ניכר במצבו של אב הקטינים, והוא ביקש מבית המשפט לענייני משפחה להכריז עליו כבעל כשרות משפטית, אך בקשה זו טרם אושרה.

4.

בהחלטה מיום 19.7.2018 הוריתי לעותר להבהיר מדוע לא פנה לבית המשפט המוסמך לדון בסוגיה הנדונה (בית המשפט לנוער או בית המשפט לענייני משפחה, לפי העניין). בהתאם לכך, הגיש העותר הודעה מעדכנת ובה טען כי עניין הקטינים אכן נדון בבית המשפט לנוער, אך לטענתו "[בית המשפט לנוער] ניזון מהמידע ופועל לפי ההצעות שמובאות בפניו על ידי המשיבים ומשום כך הם אחראים ליחס המפלה והמחרים שהם מגלים כלפי העותר לעומת יחסם למשפחת האם של הקטינים".

5.

לאחר העיון הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, בשל קיומו של סעד חלופי.

ככל שניתן להבין מהעתירה, חרף התשתית העובדתית החסרה והיעדר צירופן של החלטות שיפוטיות רלוונטיות, סוגיית המשמורת של נכדי העותר נדונה בבית המשפט לנוער. העותר, כך נראה, מבקש להשיג על החלטות אלה, והדרך לעשות כן היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור לערכאה המוסמכת לכך, לפי העניין. נקבע לא אחת כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות של הערכאות השיפוטיות אלא במקרים חריגים ביותר, אשר לא הוכח כי הם מתקיימים בענייננו (בג"ץ 2599/18 פינצי נ' ח"כ איילת שקד שרת המשפטים , פסקה 6 והאסמכתאות שם (31.7.2018)).

לנוכח האמור, דין העתירה להידחות על הסף. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.