בג"ץ 5507/98 רוטימי אדונג'ובי נ. מדינת ישראל

השופט י' זמיר :

העותר הינו אזרח ניגרי שנכנס לישראל בשנת 1995 באשרת ביקור, ומאז פקיעת האשרה הוא שוהה בישראל שלא כדין. כשלוש שנים שהה העותר בישראל בלא אשרת שהייה, עד אשר נתפס ביום 21.4.98, נעצר והוצא עליו צו גירוש על ידי שר הפנים. מאז עצור הוא מכוח צו הגירוש.

טענת העותר היתה כי אם יגורש לניגריה, ארץ מולדתו, כי אז נשקפת סכנה לחייו בשל חברותו במפלגה שאינה מפלגת השלטון. ואולם הנציב העליון לפליטים של האו"ם סירב להכיר בעותר כפליט. זאת ועוד. גם משרד החוץ של ישראל מודיענו כי לדעתו אין נשקפת סכנה לחייו של העותר אם יגורש לניגריה.

עניינו של העותר בא לפנינו לראשונה ביום 27.9.98, ולבקשת בא-כוחו דחינו את הדיון בעתירה כדי ליתן שהות בידו לבדיקת האפשרות שתימצא מדינה אשר תסכים לקלטו. מסתבר עתה כי בא-כוח העותר פנה לכמה מדינות כדי לברר אפשרות לקלוט את העותר, וזכה לתשובתה של קנדה כי בקשתו תבורר, ובאת-כוחו הוסיפה והודיעתנו כי תשובה תתקבל בעוד כשנה לערך. הבקשה לעת הזאת היא כי, עד קבלת התשובה, ישוחרר העותר בערובה.

באת-כוח המדינה מתנגדת בכל תוקף לבקשת העותר. לטענתה אין כלל מקום לשחרור בערובה בנסיבות העניין. יתר על כן, לטענתה, הערובה שהציעה באת-כוח העותר היתה בסך 10,000 ש"ח, ואילו המדינה עומדת על ערובה בסך 30,000 ש"ח למצער.

הצענו לבאת-כוח העותר כי לעת הזו ישהה העותר במעצר, וכי נמשיך ונשמע את העתירה בעוד כששה חודשים, מתוך תקווה שתחול התקדמות בבקשת העותר להיקלט בקנדה. אולם באת-כוח העותר הודיעה לנו כי העותר מסרב להצעתנו, וכי אחת מן השתיים: או שהעותר ישוחרר לאלתר בערובה שהוצעה או שיגורש לאלתר, בהסכמתו, לניגריה.

לא מצאנו הצדק לשחרורו של העותר בערובה כפי שהוצע על ידו. כפי שאמרנו לעיל, על פי המידע שבידינו אין נשקפת לעותר סכנה לחייו במולדתו, ואין טעם טוב כי צו הגירוש לא יבוצע.

אנו מחליטים, לכן, לדחות את העתירה.