בג"ץ 551/05 סוהא ח'ורי-אבו מנה נ. שר הפנים

1.בפני בקשה לפסיקת הוצאות. ביום 8.11.04 החליטו המשיבים לדחות את בקשת העותרים להארכת היתרי המת"ק אשר ניתנו לעותר מס' 2 (להלן: העותר) במסגרת הליך איחוד משפחות בישראל, מטעמים בטחוניים. על החלטה זו של המשיבים הוגשה העתירה לבית משפט זה.

2.העותרים טוענים כי הגישו את העתירה לאחר שמיצו הליכים בפני המשיבים, ובכל זאת בקשתם נדחתה, ואף הובהר להם כי יש להפנות את העניין לבית המשפט. עוד נטען כי רק משהוגשה העתירה, וזמן קצר לפני הדיון הקבוע בה, החליטו המשיבים לשוב ולבחון את בקשתם של העותרים, ואף למנוע הרחקת העותר מתחומי מדינת ישראל לתקופה של עד 4 חודשים לשם דיון בבקשה. לפיכך, נטען כי העותרים נאלצו להגיש את העתירה על מנת לגרום למשיבים לבחון את בקשתם כנדרש, ומשכך, על המשיבים לשאת בהוצאות עתירה זו.

3.המשיבים טוענים כי מתחילה נדחתה בקשת העותרים עקב מידע שהתקבל ולפיו העותר עובד במשרד הפנים הפלסטיני, ולפיכך מצוי במצב של ניגוד עניינים מובנה עם מדינת ישראל, ולפיכך מן הדין היה לדחות את בקשתו. עוד נטען כי לאחר הגשת העתירה תוחקר העותר על ידי גורמי הביטחון, בתיווך באי כוח הצדדים. במהלך התחקיר התברר כי העותר ממלא תפקיד זוטר ברשות הפלסטינית. לפיכך, נערכה הערכה מחדש בעניינו, והוחלט כי בנסיבות העניין תוסר המניעה הבטחונית לפנים משורת הדין, והבקשה תיבחן לגופה. המשיבים טענו כי משעה שנעשתה הערכה מחודשת בעניינו של העותר, ושהבקשה נתקבלה לפנים משורת הדין, ושהיה בה ליתן רק חלק מן המבוקש בעתירה, יש לדחות הבקשה.

4.לאחר עיון בחומר שבפני ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. אכן, עיון בעתירה ובחומר שצורף לה מגלה כי דחית בקשתו של העותר נסמכה של נימוקי בטחון. נימוקים אלו לא פורטו בפני העותר ובדיעבד ידוע כי הטעם למניעה היה המידע לפיו העותר נושא משרה ברשות הפלסטינית. אולם, מידע זה כפי הנראה לא הובא בפני העותר ולכן הוגשה העתירה לבית משפט זה בטענה כי אין למיטב ידיעת העותר, מניעה בטחונית. רק לאחר משא ומתן בין הצדדים ולאחר הגשת העתירה הובהר כי תפקידו של העותר היה זוטר. בנסיבות אלו, נראה כי ניתן היה למנוע את הצורך בהגשת העתירה לו הבירור שנערך בדיעבד היה נערך מלכתחילה. יחד עם זאת, עולה מתגובת המשיבה כי גם בנסיבות שנועדו לאחר הגשת העתירה פעלו המשיבים לפנים משורת הדין. במצב דברים זה, ראוי הוא אפוא כי המשיבים ישאו רק בחלק מהוצאות העותרים ולא בכולן. זאת, גם בשים לב לכך שהסעד שנתקבל הנו חלקי ביחס לעתירה והטיפול בה נסתיים תוך זמן קצר.

5.התוצאה היא, על כך, כי המשיבים ישאו בשכר טרחת בא כוח העותרים בסך של 3,000 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.