ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5527/98
בפני: כבוד השופט י' קדמי
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט מ' אילן
העותר : משה פיינגזיכט
נגד
המשיבים : 1. לשכת עורכי הדין בישראל
2.ועדת ההתמחות שליד הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בישראל
3.ועדת הבחינות של לשכת עורכי הדין
4. שר המשפטים
בקשה למתן צו על-תנאי
תאריך הישיבה:
ב' בחשוון תשנ"ט (22.10.98)
בשם
העותר : עו"ד גיל נבו ועמרי כבירי
בשם
המשיבים 3-1: עו"ד משה עליאש
בשם המשיב 4: עו"ד ענר הלמן
פ ס ק - ד י ן
העותר ניגש לבחינת הסמכה שקיימה לשכת עורכי הדין והודע לו כי לא עמד בה. מסתבר, כי אחת השאלות שהוצגו לנבחנים נפסלה בדיעבד, לאחר שנמצא כי הדין שונה בעניינה בהלכה פסוקה, שלדעת הלשכה חייבים היו הנבחנים לדעת אותה, על אף שלא פורסמה בפסקי דין עד למועד הבחינה.
עוד מסתבר, כי הפסילה לא היתה מוחלטת אלא יחסית בלבד, לאמור: היא חלה רק לעניינם של אלה, שלא השיבו את התשובה שנקבעה בהלכה הפסוקה המאוחרת.
העותר השיב לשאלה האמורה תשובה נכונה למועד שקדם להלכה הפסוקה המאוחרת כאמור; ועל כן חלה לגביו הפסילה בדיעבד.
לטענת העותר שני פנים: האחד - שיש לראות את התשובה שנתן כ"נכונה" לשעתה, בהתחשב בכך שעל פי תקנון הלשכה ההלכה הפסוקה המחייבת הינה זו שפורסמה עד שלשה חדשים לפני הבחינה; והשני - כי פסילת השאלה שלא באורח כללי נושאת אופי של אפליה, בהתחשב בכך שימצאו כאלה שנהנו מאי הפסילה.
בא-כוח הלשכה משיב: ראשית - אין לראות את התשובה כ"נכונה", בשל הזמן הרב שחלף מאז שההלכה הפסוקה קבעה אחרת ועד לבחינה; ושנית - אין לראות אפליה בפסילת השאלה לגבי אלה שלא השיבו נכונה בלבד, משום שפסילתה לגביהם באה להיטיב עמם, בעוד שלא היה לה בסיס לגבי אלה שהשיבו נכונה.
אנו בדעה כי בהתחשב באופיה של השאלה ובעובדה כי השינוי שקבעה ההלכה הפסוקה בעניינה לא פורסם בפד"י עד למועד הקובע לעניין חומר הבחינה, מן הראוי היה לקבל את תשובתו של העותר כתשובה "נכונה לשעתה". העתירה מתקבלת והלשכה תתיחס אל העותר כאל מי שעמד בבחינה.
ניתן היום, ב' בחשון תשנ"ט (22.10.98).
ש ו פ ט ש ו פ ט
ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98055270.
H08