בג"ץ 5544/06 דניאל מלייב נ. משרד הפנים

לפני בקשה לפסיקת הוצאות.

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותר 1 כי תותר כניסת אשתו, העותרת 2, לישראל וזאת על בסיס בקשה לאיחוד משפחות שהוגשה על ידו. העתירה הוגשה ביום 2.7.06. ביום 7.8.06 הודיעו המשיבים שלאחר בירורים נוספים שערכו, הוחלט לאשר את כניסתה של העותרת 2 (להלן: העותרת) לישראל. נוכח האמור, ביקשו העותרים למחוק את העתירה בכפוף לפסיקת הוצאותיהם.

2.

לטענת העותרים, הגשת העתירה היא שהביאה לשינוי בעמדת המשיבים בלא שניתן על ידם כל הסבר אחר לכך, שכן עובר להגשת העתירה בקשותיהם בעניין זה סורבו ולא התאפשרה כניסת העותרת למרות שהופקד הערבון שנקבע על ידי המשיבים כתנאי לכך. המשיבים מתנגדים לבקשה. בתגובתם הובהר כי ההחלטה לסרב להנפיק אשרה לעותרת נתנה על יסוד טעמים עניינים ובעלי חשיבות. לטענת המשיבים, עקב נסיבותיו המיוחדות של העניין, הם חששו כי במתן היתר כניסה לעותרת יהיה כדי לעודד את התופעה הפסולה של סחר בנשים. כמו כן, לטענתם, הערר שהוגש על החלטה זו נדחה מאותם טעמים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי בסופו של יום, לאחר בחינה חוזרת של נסיבות העניין, הם סברו כי ניתן יהיה להתיר את כניסתה לישראל. לטענתם, לאור הטעמים שעמדו בבסיס הסירוב ובנסיבות המיוחדות של העניין אין מקום לחייבם בהוצאות משפט.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. כמתואר לעיל, בקשת העותרים להכנסת העותרת לישראל סורבה וערר שהוגש בעניין זה נדחה. על פני הדברים, בבסיס החלטות אלה עמדו טעמים סבירים וענייניים. חרף האמור, בבקשה לא הובהר באופן מלא מדוע המשיבים שינו את עמדתם, והתירו את כניסת העותרת, רק עובר להגשת העתירה. במצב דברים זה, לכאורה יש ממש בטענת העותרים כי הגשת העתירה היא זו שתרמה למתן הסעד המבוקש. יחד עם זאת, בשים לב לכלל נסיבות העניין, ולשלב המוקדם בו נמחקה העתירה, יחויבו המשיבים בהוצאות העותרים בסכום כולל של 2,000 ₪ בלבד, אשר ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.