בג"ץ 5544/19 פלוני נ. שר הפנים

השופט נ' הנדל:

1.

מונחת לפנינו עתירה שעניינה מעצר והרחקה של ילדי מהגרי עבודה השוהים בישראל שלא כדין. העתירה אינה מופנית כלפי מעצרו או הרחקתו של אדם ספציפי, אלא שמה בראש מעייניה "מדיניות חדשה" שנוקטת, לשיטת העותרים, משיבה 2 – רשות האוכלוסין וההגירה. לפי הנטען, בחודשים האחרונים, החל מיולי 2019, חל שינוי במדיניות המעצר וההרחקה, באופן הפוגע שלא כדין בזכויותיהם החוקתיות של ילדים הנעצרים ומורחקים מישראל. הימים – ימי בחירות וממשלת מעבר. העותרים סבורים כי בנסיבות אלה שינוי המדיניות הנטען מנוגד לדין. כן נטען כי לא קיימים קריטריונים ברורים ליישום המדיניות. לצד העתירה למתן צווים על תנאי לביטול המדיניות, להפסקת המעצרים וההרחקות ולקביעת קריטריונים שונים – התבקשו גם צו ארעי, צו ביניים וקביעה של דיון דחוף. הבקשה למתן צו ארעי נדחתה בשים לב לאפשרות לנקוט הליכים מתאימים אחרים לפי סדרי הדין, היה ויתעורר מקרה קונקרטי של מעצר או הרחקה.

בטרם הוגשו תגובות המשיבים, הוגשה מטעם העותרים "בקשה בהולה לתיקון העתירה, לתיקון הבקשה למתן צווי ביניים, וכן למתן צו ארעי", כך שבמסגרת העתירה המתוקנת יכללו גם הסעד של הימנעות רשות האוכלוסין מפעולות מעצר והרחקה של ילדים בגילאי בית ספר במהלך שנת הלימודים הקרובה, וסעד לפיו "תבהיר רשות האוכלוסין שאין כל כוונה לבצע פעולות איתור, מעצר וגירוש של ילדים בוגרים ומשפחותיהם במהלך שנת הלימודים". הצורך בתיקון נומק בשני נימוקים מרכזיים: ראשית, דיווחים בכלי התקשורת לאחר הגשת העתירה על כוונת רשות האוכלוסין לעצור ולהרחיק ילדים בוגרים במהלך שנת הלימודים. שנית, "התפתחות משפטית" שחלה לאחר הגשת העתירה, בדמות החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים לעכב הליכי הרחקה של שתי ילדות והוריהן עד להכרעה בערעור שהגישו. לשיטת העותרים מדובר בהתפתחות המשליכה באופן ישיר על העתירה ועל הבקשה לצווי ביניים, ומצדיקה את תיקון העתירה.

כן הוגשה, קודם להגשת תגובות המשיבים, בקשה להוספת תצהירים נוספים לתמיכה בטענות העובדתיות המועלות בעתירה. הצורך בתוספת תצהירים נולד, לפי העותרים, לאחר שנודע להם לאחר הגשת העתירה כי עמדת המשיבים היא שלא חל שינוי במדיניות המעצר וההרחקה של ילדי שוהים שלא כדין בישראל. עמדה זו נודעה לעותרים מהודעות לתקשורת ומכתב טענות שהוגש בהליך המתנהל בבית המשפט לעניינים מינהליים.

2.

משיבה 3, הכנסת, טוענת כי יש לדחות על הסף את העתירה נגדה, ויש טעם בעמדתה. במסגרת העתירה או הבקשה לצו ביניים לא התבקש כל סעד נגד הכנסת, והעתירה מופנית בעיקרה נגד החלטות משיבי הממשלה. יצוין כי הכנסת הבהירה בעמדתה כי גם בימים אלה "יש פתח, גם אם צר... [ל]פיקוח על פעולות הממשלה".

אשר לסעדים שהתבקשו נגד שר הפנים ורשות האוכלוסין וההגירה – אלה טענו בתגובה שהגישו כי העתירה המקורית הוגשה בלא כל מיצוי הליכים טרם הגשתה. נטען כי העדר פניה למשיבים קודם להגשת העתירה מנע את האפשרות של המשיבים להתייחס לגוף הטענות, באופן שהיה עשוי לייתר את העתירה או לשנות את היקפה. בכל הנוגע לבקשות לתיקון העתירה נטען כי אמנם נעשתה פנייה למשיבים, אך העותרים דרשו במכתבם תגובה בתוך יומיים, וכי הפניה לא הועברה לפרקליטות המדינה חרף קיומו של ההליך הנוכחי, שהיה תלוי ועומד.

3.

כפי שעולה מן העתירה, חלק מרכזי מן המידע שעליו משתיתים העותרים את טענותיהם מבוסס על פרסומים שונים בכלי התקשורת, או מהליכים משפטיים אחרים בפני בית המשפט לעניינים מינהליים. עוד עולה כי מדובר בעתירה התוקפת מדיניות כללית, המבקשת סעדים גורפים כלפי ציבור גדול שביחס לרובו טרם ננקטו הליכים מינהליים כלשהם. נראה כי בנסיבות אלה לא מוצו כראוי ההליכים המקדמיים הנדרשים קודם להגשת עתירה מעין זו ביחס למשיבי הממשלה. נתונים רלוונטיים נוספים הם בקשת העותרים לתקן את העתירה ובקשתם להוסיף תצהירים, המתייחסים לטענות שהעותרים סבורים שהמשיבים יעלו בתגובתם; וקיומו של סעד חלופי ככל שיתעוררו מקרים קונקרטיים של מעצר או הרחקת ילדי שוהים שלא כדין בישראל.

לנוכח האמור, ובראי ההשתלשלות המתוארת לעיל, אין מקום לקבלת הבקשה לתיקון העתירה והבקשה לצווי ביניים וצו ארעי. בד בבד, דין העתירה המקורית להידחות לנוכח אי-מיצוי ההליכים, והשפעת אי-מיצוי ההליכים על השתלשלות העניינים הספציפית במקרנו. כמובן, אין בכך למנוע מן העותרים לשוב ולפנות לערכאה המוסמכת בהליך המתאים לאחר מיצוי ההליכים.

4.

העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.