בג"ץ 556/00 חמודה מחמוד נ. ועדה לתכנון ובניה השומרון זכרון יעקב

נגד העותר הוצא צו הריסה מינהלי לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה1965-. הצו הורה להרוס תוספות לביתו של העותר בכפר פרדיס שליד זכרון יעקב שהעותר בנה ללא היתר. העותר פנה אל בית המשפט לעניינים מקומיים, בהתאם לסעיף 238א, בבקשה לבטל את הצו, אולם בדיון שנערך בבית המשפט לעניינים מקומיים ביום 27.7.99 הודיע ב"כ העותר כי "אני מסכים שהבקשה תידחה היום לגבי כל מה שחורג מהמבנה המקורי כמשתקף מהתמונות א1 וא2". בית המשפט (השופט ש' מנהיים) נתן החלטה בהתאם וקבע, אותו יום, כי "כל שאר הבניה שנעשתה והחורגת מגבולות המבנה המקורי המשתקף בתמונות הנ"ל יש להרוס לאלתר". אף שהחלטה זאת התבססה על הסכמתו של בא-כוח העותר, הגיש העותר ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בעת הדיון בבית המשפט המחוזי הודיע בא-כוח המערער כי "הסכמתי כי הצו יבוצע תוך 3-4 חודשים ולא לאלתר". על יסוד הסכמה זאת נתן בית המשפט המחוזי (השופטים ח' פיזם, ש' ברלינר וי' דר) פסק דין (ביום 28.10.99) וזו לשונו: "בהסכמה אשר הושגה בין הצדדים הערעור נדחה, פרט לכך שעיכוב הביצוע לגבי החלטת בית המשפט בחדרה מיום 27.7.99 ימשך לעוד 60 יום מהיום". ששים הימים שבית המשפט קצב בפסק הדין חלפו ביום 28.12.99. לאחר שחלפו, החלה הוועדה המקומית לתכנון ובניה להערך לביצוע הצו בתיאום עם המשטרה. יום אחד לפני המועד שנקבע לביצוע, הוא יום 20.1.2000, הגיש העותר עתירה זאת ובה ביקש שבית משפט זה יורה להימנע מן ההריסה ויוסיף ויורה לתת לעותר היתר בניה. בית משפט זה הוציא צו ארעי, האוסר על ההריסה, וביקש מבא-כוח העותר, בין היתר, שיסביר מדוע השהה את הגשת העתירה זמן רב כל כך לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי ועד היום שנקבע לביצוע ההריסה. הסבר זה לא ניתן עד יום הדיון בבית משפט זה.

המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן הדרך הנכונה שהיה על העותר ללכת בה, אם רצונו למנוע את ביצוע ההריסה, היא בקשת רשות להגיש ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולא עתירה לבית משפט זה. אכן הדין עם העותרים. די בכך כדי לדחות את העתירה.

נוסף לכך, גם לגוף העניין אין יסוד לעתירה. העותר אינו מכחיש שבנה את התוספות, נשוא צו ההריסה, ללא היתר בניה, וכי עד היום לא קיבל היתר כזה. יתירה מזאת, לפי התצהיר של המפקח על הבניה בוועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון, מיום 19.1.2000, אין כל סיכוי שיינתן היתר כזה כיוון שהמבנה מצוי בתחום קו הבניין של כביש ארצי (כביש מס' 4).

אין בפי העותר אף טענה טובה אחת נגד צו ההריסה, או נגד פסקי הדין שניתנו על יסוד הסכמתו של ידי בית המשפט לעניינים מקומיים ובית המשפט המחוזי.

אולם היום, בעת הדיון, הודיע בא-כוח העותר כי הגיש בקשה לועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון לקבלת היתר בניה לגבי התוספות נשוא צו ההריסה וכי אתמול נאמר לו בשם הוועדה המקומית כי הבקשה תידון ותאושר על ידי הוועדה המקומית בעוד שבועיים. לפיכך ביקש בא-כוח המערער שנדחה את הדיון בעתירה לזמן מה כדי לאפשר לו לקבל את ההיתר האמור. הוא הוסיף ואמר כי הוא מוכן שבית המשפט יקבע כבר היום כי אם לא יינתן לעותר היתר בניה לגבי התוספות נשוא צו ההריסה תוך חודש, העתירה תידחה ללא דיון נוסף, והוועדה המקומית תוכל לבצע את צו ההריסה.

הודעה זאת, שנמסרה על ידי בא-כוח העותר, תמוהה בעינינו, במיוחד משום שבא-כוח הוועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון הודיע כי לא ידוע לו על הבקשה להיתר, וכי אין סיכוי שיינתן היתר כזה, ובא-כוח העותר לא תמך את דבריו בשום מסמך.

אף-על-פי כן החלטנו לדחות את מתן פסק הדין בעתירה זאת לחודש ימים כבקשתו של בא-כוח העותר. אולם, אם לא יינתן לעותר היתר בניה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה השומרון, וההיתר יוצג על ידי בא-כוח העותר בפני בית המשפט עד יום 1.4.2000, תידחה העתירה, והוועדה המקומית תורשה לבצע את צו ההריסה.

הצו הארעי האוסר לבצע את צו ההריסה יעמוד בתוקפו עד למתן פסק הדין בעתירה.

בהסכמת העותר והמשיב 2 (שר הפנים), המשיב 2 נמחק מן העתירה.

בא-כוח המשיבים 1 ו3- ביקש שבית המשפט יחייב את העותר בתשלום הוצאות המשפט. נחליט בבקשה זאת עם מתן פסק הדין.