בג"ץ 5561-23 בג"ץ 5561-23

השופט ח' כבוב:

1.עניינה של העתירה בבקשת העותר כי נורה על ביטול החלטת בית משפט השלום בחיפה, בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות, בת"ק 2077-04-23 מיום 14.07.2023 (כבוד הרשם הבכיר ב' בן סימון), בגדרה נדחתה התנגדות העותר לייצוג משיב 2 על-ידי פרקליטות מחוז חיפה.

2.דין העתירה להידחות על הסף.

3.תפקידו וסמכויותיו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק מוגדרים בסעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה. בתוך כך, סעיף 15(ד)(3) שולל במפורש מתן צווים נגד "בתי משפט שחוק זה דן בהם", היינו - בתי משפט השלום, בתי המשפט המחוזיים ובית המשפט העליון עצמו. אשר לסמכותו הכללית של בית המשפט הגבוה לצדק, לדון "בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר" לפי סעיף 15(ג) לחוק היסוד, הלכה ישנה נושנה היא, כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי משפט אחרים, למעט מקרים של חריגה מסמכות, במובן הצר, היינו חריגה מסמכות פונקציונלית, כאשר בית המשפט מילא תפקיד שלא הוטל עליו בחוק, ואף זאת אך בהעדר סעד חלופי (בג"ץ 203/57 רובינסקי נ' הפקיד המוסמך לפי חוק בתים משותפים, פ"ד י"ב 1668, 1674-1673 (1958)); חריג נוסף שנקבע זה מכבר, הוא, כאשר מדובר במקרים קיצוניים של שרירות "בתחום שהוא מינהלי טהור" (בג"ץ 583/87 הלפרין נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 683, 703-702 (1987)).

העתירה שבכותרת לא מכוונת נגד מעשה המהווה חריגה מסמכות עניינית-פונקציונלית, ואין בנמצא החלטה שהיא בתחום שהוא מינהלי טהור, לא כל שכן החלטה שרירותית בתחום זה.

4.אשר על כן העתירה נדחית. בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.