בג"ץ 5571/02 ראיד איברהים קזמאר נ. שר הפנים

בפניי בקשה לחיוב המשיב בהוצאות העתירה, לאחר שנמחקה.

עניינה של העתירה ברישום העותר כאזרח ישראלי. אין חולק כי עוד בשנת 2000 ניתן פסק דין הצהרתי של בית המשפט המחוזי המצהיר כי העותר הוא אמנם אזרח ישראלי. אין חולק גם, כי על יסוד פסק דין זה נרשם העותר כאזרח, ובכך התייתרה העתירה. השאלה במקרה זה עולה, האם פעולת המשיב בוצעה בשל הגשת העתירה. מן החומר שבפניי עולה, כי לטענת העותר פנה פעמים אחדות למשיב, אך פנייתו לא נענתה בטענה כי העניין בבדיקה. על פי הטענות בתגובת העותר שבפניי, פנה באופן אישי, לאחר ששוחרר מכלאו ביום 7.4.02, ללשכת משרד הפנים, ונמסר לו כי העניין ייבדק מול הלשכה המשפטית. עוד טוען העותר, כי בא כוחו היה בקשר עם פקידה של משרד הפנים, אשר הבטיחה לבדוק את העניין ולקבל תשובה, וכי בשלב מסויים מסרה הפקידה לבא כוחו כי העניין אינו בידה, וכי כאשר תתקבל תשובה יקבל בא כוחו של העותר הודעה.

בעקבות זאת, טוען העותר כי פנה בכתב למנהל הלשכה האזורית למינהל האוכלוסין, ובו ביקש את התערבותו הדחופה למען רישומו של העותר. משפניה זו לא נענתה, הוגשה העתירה. מתגובת המשיב עולה כי הפנייה הנטענת בכתב מיום 29.5.02 לא אותרה, והפנייה היחידה בכתב אשר אותרה היא פנייה שנשלחה למשיב לאחר הגשת העתירה, פנייה אשר בעקבותיה פעל משרד הפנים בעניינו של המבקש. יצויין, כי אין ברשות העותר אישור כלשהו על מסירת המכתב האמור מיום 29.5.02 למשרד הפנים.

במצב זה, אין מקום להעתר לבקשה שבפניי. גם אם אצא מהנחה כי המכתב מיום 29.5.02 אמנם נשלח לתעודתו, הרי שדומה בעיני כי לפני שפנה לבית משפט זה, ניתן היה לצפות כי העותר יברר האם פנייתו המקורית נתקבלה, ומה עלה בגורלה. מן התגובה שהגיש העותר לא ברור מדוע לא עשה כן. אכן, העותר טוען כי פנה בעל פה פעמים אחדות למשיב, וכי פקידי המשיב השיבוהו כי העניין בבדיקה. ברם, טענה זו לא עלתה במכתב מיום 29.5.02. יתר על כן, מתצהיר שהוגש על ידי המשיב עתה, עולה כי אין המשיב מטפל בבקשות לרישום ראשון של אדם במרשם האוכלוסין אלא אם באה בפניו בקשה מסודרת בכתב, ובקשה כזו אין בנמצא לפני יום 24.7.02 – היינו, כחודש לאחר הגשת העתירה.

צודק המשיב גם בטענתו, כי אפילו נצא מהנחה כי המכתב מיום 29.5.02 אמנם נשלח והגיע לתעודתו, הרי שבעת הגשת העתירה – ביום 27.6.02 – לכאורה היתה העתירה מוקדמת, שכן טרם חלף המועד הסטטוטורי למתן תשובת הרשות לבקשה הגלומה במכתב (ראו סעיף 2(א) לחוק לתיקון סדרי המינהל, (החלטות והנמקות) תשי"ט-1958; ראו גם בג"צ 4000/00 פרידמן נ' ראש הממשלה , תקדין עליון 2000(2) 93). יש להוסיף ולהעיר, על רקע ההבהרה כי נושא מן הסוג שהועלה בעתירה אינו מטופל בלא בקשה בכתב, כי אין בידי לקבוע כי בטרם יום 29.5.02 היו בין הצדדים מגעים בעל פה אשר יכלו להביא למתן הסעד המבוקש. אגב, לעניין זה קיים פער בין הנטען בעתירה, לפיה צירף העותר העתק מפסק הדין שניתן בעניינו לפנייתו הראשונה למשרד הפנים לפני יום 29.5.02 – דברים מהם משתמעת פנייה בכתב – לבין מה שנטען בשלבים מאוחרים יותר, לפיהם הפנייה הראשונה בכתב היתה ביום 29.5.02.

מכל מקום, על יסוד כל האמור לעיל אין בידי לקבוע כי בעת הגשתה היתה העתירה מוצדקת, או כי הגשת העתירה היא שהביאה למתן הסעד המבוקש. משכך, דין הבקשה לפסיקת הוצאות – להידחות.