פרטי ההליך
פסק-דין בתיק בג"ץ 5578/22
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ 5578/22
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופטת י' וילנר
כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ
העותר:
ראיד מוחמד סאלם אעמר
נ ג ד
המשיבים:
1. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש
2. לשכת התכנון המרכזית איו"ש
3. המועצה העליונה לתכנון ובניה
ביו"ש
4. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה
5. היחידה המרכזית לפיקוח
עתירה למתן צו על-תנאי
תאריך הישיבה:
כ"ג בתמוז התשפ"ג
(12.7.2023)
בשם העותר:
עו"ד סאיד קאסם
בשם המשיבים:
עו"ד אסתי אוחנה; עו"ד מיטל
בוכמן שינדל
פסק-דין
עתירה נגד החלטתו של המשיב 1 לדחות את בקשתו של העותר להחרגת שטח המקרקעין השייכים לו, לטענתו, מדרום לחברון, בשטח המוכרז כשטח צבאי סגור. עם הגשת העתירה, ביום 21.8.2022 ניתן צו ארעי בעקבות בקשתו של העותר, בהחלטת השופטת ר' רונן, "צו ארעי האוסר על הריסתו של המבנה מושא העתירה עד למתן החלטה אחרת. הצו הארעי מותנה בהקפאת כל בנייה חדשה או שינוי המצב הקיים במבנה מושא העתירה...".
המשיבים מצידם הגישו בקשה לדחיית העתירה על הסף. תגובה בכתב הוגשה. דיון בבקשה נקבע ליום 5.3.2023, אך בבוקרו של יום נדחה, בעקבות מחלת שפעת שלקה בה ב"כ העותר. הדיון נדחה ליום 12.7.2023.
שקלנו את הטענות מזה ומזה, ומצאנו את טענת המשיבים – מוצדקת. העותר בנה מבנים ללא היתר, ותכלית בקשתו להחרגה, היא הכשרת המבנים הללו. כנטען על-ידי המשיבים "אדם אינו יכול בידו האחת להפר את החוק ובידו השניה לבקש סעד מן הצדק מבית המשפט". צודקים אפוא המשיבים בבקשתם לדחות את העתירה על הסף מחמת חוסר נקיון כפיים. לא זו אף זו: המבנים הבלתי-חוקיים שבנה העותר, נהרסו סמוך לאחר שהגיש עתירה מינהלית (עת"מ 22069-05-22). אף על-פי כן, שב העותר ובנה אחד מן המבנים, בעוד העתירה המינהלית תלויה ועומדת, בניגוד לצו ארעי שניתן בבית המשפט לעניינים מינהליים; והרי זהו חוסר נקיון כפיים, המצדיק כשלעצמו את דחיית העתירה על הסף. העותר הגיש כאמור עתירה מינהלית, ביקש צו ארעי, ובעוד הצו הארעי תלוי ועומד, שב ובנה באותו מקום שלא כדין.
זאת ועוד: העותר נמנע מלציין בעתירתו כאן, שהמבנים נהרסו סמוך לפני הגשתה, ושהוא שב ובנה אחד מהם ללא היתר ובחסות צו ארעי שניתן בבית המשפט לעניינים מינהליים.
עוד כהנה וכהנה נטען בבקשת המשיבים לדחיית העתירה על הסף, בכלל זה גם לגוף העניין, על כך שאין בעתירתו של העותר טעם טוב להחרגת המקרקעין מתחום שטח האש. אין התייחסות בעתירה לסיכון הבטיחותי הנשקף לאנשים בתוככי שטח האש, לאפשרות להמשיך לקיים אימונים בשטח האש לאחר החרגת המקרקעין ממנו – אלו נמצאים בטבורו. העותר לא התייחס לשיקולים שהמפקד הצבאי עשוי לשקול בבחינתו את בקשת ההחרגה. שלא כטענת העותר, הצו המורה על סגירת שטח האש הנדון (918), איננו בלתי-חוקי. טענתו של העותר בהקשר זה, נדחתה בפסק דין מיום 4.5.2022 בבג"ץ 413/13 אבו עראם נ' שר הביטחון. לא היה בפיו של ב"כ העותר מענה לטענת המשיבים בבקשתם לדחיית העתירה על הסף, זולת אמירות כלליות לגבי המצוקה שהעותר נתון בה, ובגנות "הכיבוש הישראלי" כלשונו.
נתנו דעתנו על הדברים, גם על המצוקה הנטענת, אך בגדרי עתירה זו, אין אפשרות להענקת סעדים כמבוקש. טענותיהם העובדתיות והמשפטיות של המשיבים, נותרו ללא מענה.
העתירה נדחית אפוא בזאת.
העותר ישא בהוצאות המשיבים, על הצד הנמוך, בסך של 2,500 ₪.
ניתן
היום, כ"ח בתמוז התשפ"ג (17.7.2023).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת