בג"ץ 5580/05 עמותת "זוכרות" נ. המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון

1.לפני בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת. עניינה של העתירה אי הצבת שלטים על חורבות שני כפרים פלסטיניים בפארק קנדה. העותרים טענו כי הסירוב להציב השלטים אינו כדין וכי בעבר אף ניתנה הבטחה מנהלית כי השלטים יוצבו. העתירה הוגשה ביום 9.6.05 ונקבעה לדיון. ימים ספורים לפני מועד הדיון (ביום 30.3.06) נתבקשה מחיקת העתירה עקב קבלת הסעד, בשל הצבת השלטים שנתבקשו בפארק קנדה. בהחלטתי מיום 3.4.06 נמחקה העתירה ונותרה שאלת ההוצאות.

2.העותרת טענה כי העתירה הוגשה בחלוף שנתיים בהם באה בדברים עם המשיבים וניסתה לקבל את הסעד לו עתרה ולהביא לקיום הבטחות שניתנו בנדון. רק לאחר הגשת העתירה וסמוך למועד הדיון ניתן הסעד ויש אפוא מקום לחיוב המשיבים בהוצאות. המשיבים, בתגובתם מיום 8.5.06, השאירו את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט אך ציינו מספר שיקולים רלוונטיים לטענתם ובהם הרגישות הציבורית של העתירה; הנכונות העקרונית עוד טרם הגשת העתירה לקבל את הבקשה וכן הזמן הקצר יחסית שחלף למן העברת הצעתה האחרונה של העותרת למיקום השילוט ונוסחו, לבין הגשת העתירה. זמן קצר יחסית זה, כך נטען, יכול להוביל למסקנה כי ראוי היה לעותרים כי ימתינו בנדון עוד קמעא ולא יפנו בעתירה לבית-משפט זה.

3.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. אכן, יכול ומנקודת המבט בדיעבד, חלף זמן קצר יחסית בין ההצעה האחרונה שהוגשה מטעם העותרת לבין הגשת העתירה, אולם בבחינת השאלה אם הגשת העתירה היתה מוצדקת, יש לשים לב לכלל נסיבות העניין. בבחינה זו עולה כי העותרים מיצו את ההליכים במגעים שונים עם המשיבים במשך תקופה ארוכה קודם להגשת העתירה. נטען עוד כי אף הובטח להם כי העניין יעשה, אולם הבטחה זו לא קוימה. בנסיבות אלו, מצאתי כי הגם שחלפו רק ארבעה חודשים מן ההצעה האחרונה מטעם העותרים ועד להגשת העתירה, הרי שהגשת העתירה היתה מוצדקת. על רקע זה גם נחה דעתי כי הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד, בייחוד שלא נמצא מעמדת המשיבים כי הבקשה עצמה אושרה קודם לכן או שהיה לעותרים יסוד מספיק להניח כי הבקשה תאושר ממילא, וזאת דווקא בשים לב לרגישות הציבורית הנטענת של העניין.

4.אשר לשיעור שכר הטרחה וההוצאות בהליך זה, הרי שהעתירה עצמה לא היתה מורכבת במיוחד ונגעה לעניין נקודתי. לא נתקיים דיון ולא היה צורך בהגשה של כתבי בית דין מקיפים. לא הובאו ראיות לעניין ההוצאות בפועל. עם זאת, חלף פרק זמן לא מבוטל למן הגשת העתירה ועד לקבלת הסעד והעניין עצמו הוסדר קרוב מאוד למועד הדיון שנקבע. בשים לב לכלל נסיבות אלה, מועמד חיובם של המשיבים בשכר טרחת העותרת בסך של 7,500 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.