בג"ץ 5583/98 אייל (שאוקת) גזאוי נ. שר הבטחון

בעתירה שבפנינו טוען העותר כנגד החלטת צה"ל שלא לדחות את שירותו הצבאי עד לתום לימודיו האקדמיים ומבקש כי בית-המשפט יבטל את פקודת המעצר שהוצאה נגדו על-ידי רשויות הצבא. לבקשתו אף ניתן צו ביניים המעכב את ביצוע פקודת המעצר האמורה.

לגירסת העותר, לאחר גיוסו לצה"ל בתאריך 19.4.1995, נדחה שירותו עד לתאריך 20.7.1995 כדי לאפשר לו להמשיך בלימודיו האקדמיים, ואף הובטח לו כי דחיית השירות תוארך אם יבקש זאת. לדברי העותר הוא החל בלימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים (בדיון בפנינו התברר כי הוא לומד במכללה האקדמית בנתניה) ושירותו נדחה בהתאם מספר פעמים. אומנם בחודש אפריל 1996 נדרש העותר להתייצב לשירות, אך אז נפגש אביו עם המפקדת האחראית בבסיס קליטה ומיון של צה"ל, הגב' מיכל מורדוביץ', וזו הניחה את דעתו כי נפלה טעות וכי העותר רשאי להמשיך בלימודיו. כך אומנם עשה העותר, אלא שלהפתעתו חיפשו אחריו שוטרים צבאיים בביתו בחודש ינואר 1998. העותר לא היה באותה שעה בבית והשוטרים מסרו לאביו כי העותר הוכרז כעריק והוצאה נגדו פקודת מעצר.

על-בסיס הצגת עובדות זו טען בא-כוח העותר, עורך-הדין סבית, כי החלטת רשויות הצבא שלא להמשיך לדחות את שירותו של העותר, ובכך להפסיק את לימודיו האקדמיים, אינה סבירה וכי פקודת המעצר נגדו הוצאה שלא כדין. זאת, לאחר שהציגו בפניו מצג כי שירותו יידחה עד לסיום לימודיו. במלים אחרות, טענתו של העותר הינה כי פקודת המעצר הוצאה שלא כדין, שכן אביו הבין מדברי המפקדת האחראית כי שירותו של העותר נדחה עד לסיום לימודיו.

מתשובת המדינה, המעוגנת במסמכים, עולה כי הגירסה שהציג העותר אינה נכונה.

כמסתבר, בקשתו של העותר לדחות את שירותו לצורך לימודים אקדמיים - בקשה אשר הוגשה עוד לפני התייצבותו לשירות - נדחתה. ואילו לאחר שהתגייס לצבא נדחה שירותו על-פי בקשתו, וזאת בכדי לאפשר לו לתמוך במשפחתו. דחיית השירות הוארכה מדי פעם על-יסוד בקשות אביו, שטען כי הוא נזקק לעזרת העותר בשל מצבו הכלכלי הקשה.

משהתברר לרשויות הצבא כי העותר מנצל את דחיית שירותו ללימודים - מטרה שלשמה צה"ל לא היה מוכן לדחות את השירות - הצטווה הוא להתייצב לשירות. אך מובן הוא כי משלא עשה כן הוצאה נגדו פקודת מעצר. לטענתו של העותר, לפיה רשויות הצבא אישרו לו כי שירותו נדחה לצורך לימודים אקדמיים, אין איפוא כל בסיס. כך, הגב' מיכל מורדוביץ' הכחישה בתוקף בתצהיר שצורף לתשובת המדינה את הטענה כי הציגה מצג על-פיו נדחה שירותו של העותר לצורך לימודיו.

כאמור, תשובת המדינה מעוגנת במסמכים ובתצהיר. מתשובה זו עולה כי הרשות פעלה בגדר סמכותה ובסבירות ולא מצאנו על-כן כל עילה להתערבותנו.

העתירה נדחית.