פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 560/03
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד המשנה לנשיא ת' אור
כבוד השופט א' מצא
העותרים:
ארגון נפגעי הטרור הערבי ועוד 61 אח'
נ ג ד
המשיבים:
1. ראש הממשלה
אריאל שרון
2. שר הבטחון - שאול מופז
3. שר האוצר- סילבן שלום
4. פרקליטת המדינה - עדנה ארבל
5. ראש אגף החקירות של משטרת ישראל - משה מזרחי
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
כ"ט בסיון התשס"ג
(29.06.2003)
בשם העותרים:
עו"ד דוד חיימוביץ
בשם המשיבים:
עו"ד יוכי גנסין
פסק-דין
הנשיא א' ברק:
1.ביום 16.1.2003 הוגשה לבית משפט זה העתירה שבפנינו. נתבקשו בה שורה של סעדים הקשורים כולם במשא ומתן המדיני שהתקיים בעבר בין מדינת ישראל ובין גורמים שונים ברשות הפלסטינאית וכן הקשורים בלחימת מדינת ישראל בטרור בימים אלו. כך, העותרים ביקשו כי בית משפט זה יורה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית אשר תחקור את הקשר בין "הסכמי אוסלו" ובין הפגיעה באזרחים ישראלים רבים וכן יורה על פתיחת חקירה משטרתית למעשים פליליים שבוצעו לכאורה על ידי פרטים שנטלו חלק במשא ומתן המדיני שהוביל לחתימת הסכמים אלה. עוד ביקשו העותרים כי תוקפא העברת כספים מידי מדינת ישראל לרשות הפלסטינית שכן כספים אלו משמשים למימון פעולות טרור וכן כי יועמדו לדין יאסר עראפת ואחרים.
2.המשיבים, בתגובתם, ביקשו כי נדחה את העתירה. לטענתם, המדובר בעתירה כוללת, מוקדמת ומכל מקום, עתירה שאינה מצדיקה התערבותו של בית משפט זה בהחלטות שונות שנתקבלו או שלא נתקבלו. העותרים לא הוכיחו כי פנו למאן דהוא המוסמך על פי חוק להקים ועדת חקירה ממלכתית ומכאן שלא מיצו סעדיהם. מכל מקום, ההחלטה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית הינה בשיקול דעתה של הממשלה ולא בקלות יתערב בית משפט זה בהחלטה בעניין זה. הוא הדין לגבי טענות העותרים בענין החקירה המשטרתית. גם בהקשר זה נטען כי העותרים כלל לא פנו למשטרה בתלונה ולא מיצו ההליכים לפני הפניה לבית משפט זה. אשר להעברת הכספים לרשות הפלסטינאית נטען, כי העברה זו נעשית מכוח חוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואיזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות) (תיקוני חקיקה), התשנ"ה–1994. אמנם הופסקה העברה זו בשנת 2001, מטעמים בטחוניים, אולם בראשית 2003 הוחלט לשוב ולהעביר כספים אלו, מטעמים מדיניים ותוך הקמת מנגנון פיקוח שיבטיח שימוש לגיטימי בכספים. אשר להעמדתו של יאסר עראפת לדין, טענו המשיבים, כי להכרעה בסוגיה זו יש היבטים ציבוריים, מדיניים, פוליטיים ובינלאומיים ואין הם על כן עניין להכרעה משפטית גרידא. בנסיבות אלו, אין עילה להתערבות בהחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה בעניין זה.
3.לאחר שעיינו בחומר שבפנינו ושמענו את טענות הצדדים, נחה דעתנו כי דין העתירה להידחות. אכן, מבלי להביע כל עמדה לגוף טענות העותרים, הרי שמקובלת עלינו עמדת המשיבים לפיה בחלק ניכר מראשי הטיעון של העותרים כלל לא מוצו ההליכים טרם הפניה לבית משפט זה. כך בייחוד לגבי הבקשה להקמת ועדת חקירה ממלכתית וקיום חקירה משטרתית. די בכך כדי לדחות את העתירה בראשים אלו. הצורך בפניה זו אינו עניין פורמלי בלבד. בהיעדר פניה אין אנו יודעים את הטעמים המונחים ביסוד פעולות המשיבים, וחלה לגביהם חזקת הכשרות הכללית. רק כאשר ניתנים הטעמים המונחים ביסוד התנהגותם של המשיבים, ניתן לבחון את חוקיותם. מעבר לנדרש יצויין, כי גם לו היו העותרים ממצים את ההליכים בסוגיות אלו, ספק אם היה בית משפט זה מתערב בהחלטות בסוגיות אלו, שכן היקף שיקול הדעת הנתון למשיבים בסוגיות אלה הוא רחב וממילא היקף הביקורת השיפוטית צר (ראו למשל: בג"ץ 6001/97 אמיתי אזרחים למען מנהל תקין נ' ראש הממשלה (לא פורסם); בג"ץ 2624/97 ידיד נ' ממשלת ישראל
פ"ד נא(3) 71). אשר להחלטות בדבר העברת הכספים, הרי שהעברה זו מבוצעת מכוח חוק ושיקול הדעת שביסודו הנו מדיני בעיקרו ואינו מקים בנסיבות המקרה עילה להתערבותו של בית משפט זה (ראו עוד: בג"ץ 5167/00 וייס נ' ראש הממשלה , פ"ד נה(2) 455; בג"ץ 4354/92 תנועת נאמני הר הבית נ' ראש הממשלה , פ"ד נז(1) 37). מטעם זה גם לא מצאנו עילה להתערבותנו בהחלטות בדבר ההעמדה לדין פלילי המועלות בעתירה (ראו: בג"ץ 2644/94 פריצ'ק נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מח(4) 341). סמכותו של היועץ המשפטי באשר להעמדה לדין היא רחבה. השיקול המדיני עליו עמדו המשיבים נופל לגדר היקפו של שיקול דעת זה, ואינו מצדיק כלל את התערבותנו.
אשר על כן, דין העתירה להידחות.
ה נ ש י א
המשנה לנשיא ת' אור:
אני מסכים.
המשנה לנשיא
השופט א' מצא:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק.
ניתן היום, ט' בתמוז התשס"ג
(9.7.2003).
ה נ ש י א המשנה
לנשיא ש ו פ ט