בג"ץ 5613/12 נג'אח בקיראת נ. משטרת ישראל

השופט נ' הנדל:

1.

מונחת לפנינו עתירה למתן צו על תנאי, במסגרת מתבקשת המשיבה לבוא וליתן טעם מדוע לא תתיר את כניסת העותר למקום עבודתו במתחם הר הבית.

2.

כעולה מהעתירה, העותר, אדם בשנות החמישים לחייו, עובד כמשחזר וחוקר כתובים עתיקים בספריה המצויה במתחם הר הבית מזה כ-37 שנים. בתחילת חודש יוני 2012, נחקר העותר על ידי המשיבה בגין חשד לעבירת "התפרעות שסופה נזק", וכן בגין חשד ל"הסתה לאלימות או לטרור". בתום חקירתו, הובא העותר לבית משפט השלום בירושלים לשם דיון בשאלת מעצרו. ביום 4.6.2012 הורה בית משפט השלום בירושלים כי העותר לא יהא נתון במעצר, תוך קביעת מגבלות מספר, כשהחשובה לענייננו היא הרחקתו של העותר מהר הבית למשך 30 יום (מ"י 5363-06-12, כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ' ). משחלפו שלושים הימים שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום,

ביקש העותר לשוב ולהיכנס למתחם הר הבית. משכניסתו כאמור נמנעה, הגיש העותר בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, ביחס להחלטה מיום 4.6.2012. בתגובתה לבקשה ציינה המדינה כי עוד ביום 15.3.2012 נאסרה כניסת העותר למתחם הר הבית, וזאת בגין הפרות סדר שהתרחשו בעקבות ראיון טלוויזיוני שנתן העותר ובמסגרתו נשא לכאורה דברי הסתה נגד המדינה. יוער כי עד לתגובת המדינה, לא ידע העותר כי קיים צו האוסר את כניסתו להר הבית, ולא עלה באפשרות לתקוף אותו או לפעול לביטולו.

בכל מקרה, לאחר הגשת העתירה הסכים העותר למעין פשרה שהוצעה לו על ידי המשיבה, במסגרתה אם תותר כניסתו למתחם הר הבית, ייכנס בבוקר למשרדו ויעזוב את המתחם מייד עם סיום יום עבודתו. כך אכן נהגו הצדדים. ואולם, במהלך אותה תקופה, בעקבות מידע מודיעיני בעניינו של העותר, המליץ שירות הביטחון הכללי למנוע שוב את כניסתו של העותר למתחם הר הבית. במסגרת המידע המודיעיני צוין כי העותר מזוהה עם ארגון החמאס, ומאופיין

כדמות קיצונית הקוראת לשחרור מסגד אל-אקצא באמצעים אלימים. אשר על כן, ביום 4.9.2012 הוציא מפקד פיקוד העורף צו האוסר על כניסת העותר למתחם הר הבית כליל. תוקפו של הצו עד ליום 3.3.2013.

3.

כפי שצוין בצו, ניתן להשיג על האמור בו בפני מפקד פיקוד העורף, וזאת תוך שבעה ימים מיום מסירתו. לטענת המדינה, יש לדחות את העתירה על הסף שכן הנסיבות העובדתיות שפורטו בה אינן רלוונטיות עוד, ומניעת כניסת העותר למתחם הר הבית כיום נגזרת מהצו שהוצא נגדו, ולא מכוח החלטת בית משפט השלום. הודגש כי למעשה, על העורר למצות את ההליכים העומדים בפניו. כך אגב, עשה העותר בהשגה שהגיש נגד הצו ביום 13.9.2012. במצב דברים זה, סבורים אנו כי אין טעם בהותרת העתירה על כנה. העתירה כפי שהוגשה מיצתה את עצמה ושינתה פניה. עניינו של העותר יתברר במסגרת ההשגה שהגיש, וככל שההחלטה שתתקבל במסגרתה לא תהא מקובלת עליו, יוכל לפעול בדרכים העומדות לו על פי דין, לרבות הגשת עתירה חדשה לבית משפט זה.

4.

העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.