ע"א 5627/01 ישראם (ישראל) תיור בע"מ נ. עמיאל בן צבי

בפניי בקשה לביטול החלטתי מיום 24.8.03, בנימוק שטיעוני ישראם בעניין ההמחאה לא היו בפניי בעת כתיבת ההחלטה האמורה. דין הבקשה להידחות. גם בהנחה שיש הצדקה דיונית לבטל את ההחלטה, אין לכך הצדקה מהותית. הטעם לכך הוא, שאין בטיעוני ישראם כדי לשכנע שהמסמך לגביו נטען כי הוא מסמך הממחה חיוב אפשרי בהוצאות לטובת המשיב 1 אל בא כוחו, אינו מסמך המחאה. כוונת המסמך מיום 29.5.02 ברורה, והיא להמחות את סכום ההוצאות לעורך הדין, אם יהיה סכום כזה. לצורך זה אין הכרח להשתמש במילה "המחאה" דווקא. מטרת המסמך היא בבירור להקנות לעורך הדין זכות בכספים, על מנת שיגבה מהם חלק מן החוב של המשיב 1 כלפיו. תימוכין לכך ניתן למצוא גם בהתנהלות הדברים לאחר סיום ההליך. אעיר, לגבי השימוש בלשון עתיד במסמך האמור, כי אין הוא תומך כלל בטענת ישראם. הזכות להוצאות נשוא ההמחאה היתה, בעת עשיית ההמחאה, זכות מותנית ועתידית, הכפופה לכך שיושת בעתיד חיוב בהוצאות על ישראם. לכן, השימוש בלשון עתידית בהקשר זה הוא טבעי ומובן מאליו. אשר לשימוש במילה "ישולם", הרי שנוסח זה אינו חד משמעי ואינו שולל המחאה של חיוב, להבדיל מהתחייבות במישור הפיזי, ובהתחשב בתשתית שהונחה על ידי המשיב 1 ובא כוחו, ובנסיבות שבהן ניתנה ההתחייבות, פירושו הטבעי של נוסח זה נוטה להתייחס לחיוב בהוצאות, אותו יוכל עורך הדין לגבות, ולא להתחייבות פיזית גרידא.

אשר לטענה כי ההמחאה היתה כפופה לזכות הקיזוז של ישראם הנובעת מחובו של המשיב 1 כלפיה על פי ההחלטה מיום 21.11.01, הרי שאין כל טענה של ישראם כאילו הפעילה, או הודיעה על כוונתה להפעיל, את הזכות האמורה ביחס לזכות שהומחתה לעורך דינו של המשיב 1, בטרם בוצעה ההמחאה. אין ישראם גם טוענת כי זכות זו כפופה לזכות אחרת שלה, אשר קיבלה תוקף משפטי בדרך של הטלת שיעבוד או עיקול. משכך, אינני סבור כי הונח יסוד ממשי לטענה כאילו הזכות שהומחתה היתה כפופה לזכות כלשהי של ישראם. אכן, קיומם של חובות שונים של הממחה כלפי גורמים כאלה או אחרים אינו שולל את זכותו להמחות זכות שלו לאחד מנושיו, כל עוד זכות זו לא הוכפפה לזכות של נושה אחר. על כן, גם דינה של טענה זו להידחות.

הבקשה נדחית. ההחלטה מיום 24.8.03 נשארת בעינה.