בג"ץ 5627/08 ידיעות תקשורת בע"מ - מו"ל ידיעות איילון נ. שרות בתי הסוהר

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.

1.בעתירה, שהוגשה ביום 23.6.2008, התבקשו המשיבים לאפשר לעותרים לראיין לכתבה בעיתונם זרים הכלואים בכלא מעשיהו, בקשר לצעדי מחאה לא אלימים בהם נקטו במקומות כליאתם. בעתירה נטען לדחיפות בהגשתה משום שהזרים מועמדים לגירוש ואם יגורשו תימנע שמיעת גרסתם וטענותיהם. על פי הנטען בעתירה, ביום 25.5.2008 החלו כ-80 זרים הממתינים לגירוש ומוחזקים בכלא מעשיהו, לנקוט בפעולות מחאה כנגד התנהלות הרשויות בעניינם. העותר 3 פנה טלפונית באותו יום ולמחרת היום למשיב 3 בבקשה לקיים ריאיון עם מי מהזרים שנטל חלק באירוע. שתי הפניות נענו בשלילה בטענה כי מ דובר בפריבילגיה אותה החליט המשיב 3 לשלול מהזרים. ביום 1.6.2008 פנה העותר 3 בשאילתא פורמאלית למשיב 3 בה נתבקש האחרון להבהיר מדוע המשיבים מונעים מהזרים להשמיע טענותיהם באמצעות ראיון עיתונאי בעיתון העותרים. תשובת המשיב 3 הייתה, לדעת העותרים, בלתי סבירה ואילצה אותם לפנות באמצעות בא-כוחם במכתב נוסף (ביום 5.6.2008) למשיב 3. בתשובה נמסר לעותרים כי יקבלו תגובה עניינית מאת היועץ המשפטי של שירות בתי הסוהר. בפועל, לטענת העותרים, עד למועד הגשת העתירה לא נתקבלה תשובה כזו, ומכאן העתירה שהוגשה ביום 23.6.2008.

2.

המשיבים בתגובתם לעתירה (מיום 8.7.2008) טענו, כי הנימוק המרכזי לדחיית בקשת העותרים לקיום הראיון היה הסמיכות הרבה לאירוע. נמסר כי נוכח חלוף הזמן מאירוע הפרת הסדר, אין כיום מניעה מבחינתו של שירות בתי הסוהר להתיר את קיומו של הראיון. אשר על כן, הציעו המשיבים כי העותרים יעבירו אליהם את שמותיהם של הכלואים אותם הם מבקשים לראיין, והבקשה תטופל ישירות בין הכתב לבין דובר

שירות בתי הסוהר. בהמשך הגישו העותרים הודעה (ביום 24.7.2008), לפיה התקיים ראיון עם חלק מהזרים, משכך מטרת העתירה הושגה בעיקרה ומתבקשת מחיקתה תוך פסיקת הוצאות.

3.

המשיבים מתנגדים לחיובם בהוצאות. הם מדגישים כי טעם מרכזי לדחיית בקשת העותרים בזמנו היה כי מ דובר בשלב סמוך לאירועי הפרת הסדר והמשמעת בכלא. הם מעירים כי ניהולם של בתי הסוהר הינה משימה מסובכת וקשה, ואין כל פגם בכך ששירות בתי הסוהר מבקש לדחות קיומם של ראיונות, כפי שנהג במקרה דנן, ואין המ דובר בשרירות ואטימות של המשיבים אלא מ דובר בהמתנה להרגעת הרוחות.עוד הוסבר כי שירות בתי הסוהר מאשר באופן שגרתי קיום ראיונות עם אסירים ועצורים, הן על פי פניות של כלי התקשורת והן על פי פניות של האסירים עצמם. במקרה דנן, כך נטען, הסירוב לבקשת העותרים התמקד בעיתוי הראיון המבוקש, ומשחלף זמן התאפשר קיומו של הראיון. עוד צוין, כי טעם זה צוין במפורש בתגובה המקדמית מטעם המשיבים. פניית העותרים למשיב 3 הייתה בחלוף עשרה ימים בלבד לאחר הפרת הסדר על ידי הזרים, ונמסר להם כי היועץ המשפטי של שירות בתי הסוהר ישבם דבר. משחלפו שבועיים ומחצה בחרו העותרים להגיש עתירה במקום לפנות ליועץ המשפטי על מנת לקבל את עמדתו בסוגיה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בכללותו ובשים לב לאמות המידה שנקבעו ב בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח (4) 217, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. על פי הכללים בהלכה הפסוקה, יש לבדוק האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה את כל האפשרויות הפתוחות בפניו ופעל כראוי אצל הרשויות המוסמכות; האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה; והאם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת שלו ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה. אמנם, מבחינה כרונולוגית התאפשר קיום הראיון לאחר הגשת העתירה. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי העתירה הוגשה לאחר מיצוי כל האפשרויות המינהליות שהיו פתוחות בפני העותרים וכי אכן הייתה דחיפות מיוחדת שהצדיקה הגשת העתירה טרם מיצוי ההליכים. בנוסף, כאמור בתגובת המשיבים, קיום הראיון התאפשר בחלוף הזמן. לפיכך, לא שוכנעתי כי מתקיים קשר סיבתי מספק בין הגשת העתירה לקבלת הסעד המבוקש. ככל שהבקשה לפסיקת הוצאות מבוססת על פגמים נטענים בהתנהלות המשיבים, משהסכימו העותרים למחיקת העתירה, אין עוד מקום לבירור ממצה בשאלות אלה במסגרת הבקשה לפסיקת הוצאות.

הבקשה נדחית, אפוא.