ב בית המשפט העליון
בש"פ 5631/02
בפני: כבוד השופטת ד' דורנר
המערער : רפאל שמר
נגד
המשיב : עו"ד גיורא גרינברג - הנאמן לביצוע הסדר נושים של חברת אימפריאל תעשיות פלסטיק בע"מ
ערעור על החלטת רשם בית-המשפט העליון מיום 25.6.02 בבש"פ 5316/02; ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המערער: עו"ד רפאל כהן
בשם המשיב: בעצמו
פסק-דין
המערער הגיש בקשה להארכת מועד לצורך הגשת ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי. בהחלטת בית-המשפט המחוזי נקבע - במסגרת בקשה לפי פקודת ביזיון בית-המשפט - כי המערער ייאסר, אם לא ישלם למשיב סכומי כסף שאותם נטען כי המערער מחזיק, אשר שייכים לחברה שהמשיב מונה לנאמן שלה לביצוע הסדר נושים.
המערער צירף לבקשתו להארכת המועד תצהיר, שבו ציין, כי במהלך ארבעים וחמישה הימים להגשת הערעור נפטר אביו; כי בשבועות שקדמו לפטירתו היה המערער טרוד ועסוק בטיפול בו; וכי לאחר השבעה סעד המערער את אמו, שבריאותה הושפעה לרעה מן המצב. המערער טען, כי עקב אירועים אלו לא יכול היה להתפנות ולהיפגש עם עורך-דינו ולסכם עמו על הגשת הערעור.
רשם בית-המשפט העליון דחה את הבקשה, בהסבירו כי אמת-המידה, החלה על בקשה להארכת מועד בהליך של ביזיון בית-משפט במסגרת הליך אזרחי, היא אמת-מידה אזרחית, לפיה נדרש להוכיח טעם ממשי להצדקת מתן הארכה המבוקשת; וכי בענייננו לא הצביע המערער על עילה מספקת למתן הארכה, שכן בין מועד פטירתו של אביו לבין מועד הגשת הבקשה למתן ארכה עברו כשלושים ימים והמערער לא הצביע על נסיבות שמנעו ממנו להגיש בקשה למתן ארכה במהלך ארבעים וחמישה הימים העומדים לרשותו להגשת ערעור. עוד ציין הרשם, כי המדובר באכיפה של פסק-דין שניתן לפני שנים אחדות וכי כנגד האינטרס של המערער עומד גם אינטרס המשיב באכיפתו של פסק-הדין.
מכאן הערעור שבפניי, בגידרו טען המערער, כי ערעור על צו שהוצא לפי פקודת ביזיון בית המשפט, יתנהל באותם תנאים הנהוגים בערעור על פסק-דין פלילי ולפיכך, אמת-המידה החלה על בקשה למתן ארכה היא אמת-מידה פלילית; וכי גם אם אמת-המידה היא כבהליך אזרחי, הרי שהמערער הראה טעמים מיוחדים למתן ארכה.
מנגד תמך המשיב יתדותיו בהחלטת רשם בית-המשפט העליון, והוסיף, כי תיק הקפאת ההליכים נגד החברה, שהמשיב משמש כנאמן להסדר נושיה, אמור היה להיסגר לפני כארבע שנים ומתעכב אך בשל המערער, אשר מפר צווים שניתנו על-ידי בית-המשפט שחייבוהו לשלם את אותם כספים שבידיו.
מבלי להביע עמדה באשר לסיכויי הערעור, נראה לי כי במקום שבו המשמעות של אי הארכת המועד להגשת ערעור היא הכנסתו של המערער לבית-הסוהר, בין אם יש לבחון את הבקשה על-פי אמת-מידה אזרחית ובין אם על-פי אמת-מידה פלילית, יש להיעתר לבקשה להארכת מועד במיוחד בשל העובדה שהמערער לא הגיש את הבקשה להארכת מועד תוך השתהות משמעותית בשים לב לאירועים שעבר.
אשר-על-כן, הערעור מתקבל, במובן זה שהחלטת רשם בית-המשפט העליון מתבטלת ובקשתו של המערער להארכת מועד לצורך הגשת ערעור מתקבלת.
בשל דחיפות העניין, המזכירות תקבע את מועד הדיון בערעור עוד במהלך הפגרה.
הצו הארעי לעיכוב ביצוע יעמוד בתוקפו עד למתן פסק-דין בערעור.
ניתן היום, ט"ו באב תשס"ב
(24.7.02).
ש
ו פ ט ת