בג"ץ 5647/04 אזבארגה עבד אלמנע נ. שר הפנים

השופט א' א' לוי:

1.עותר 1 שהנו אזרח ישראלי, נשוי, לגרסתו, לעותרת 2, תושבת השטחים, ולהם שלושה ילדים. בקשתם של בני הזוג כי יוענק לעותרת 2 מעמד בישראל, הוגשה למשיב לאחר כניסתו לתוקף של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: "החוק"). חוק זה קובע כי כל עוד הוראותיו בתוקף, לא תוענק, על דרך הכלל, אזרחות לתושב האזור, ולא יינתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל. מסיבה זו סורבה הבקשה.

בעתירתם שבים העותרים ומבקשים כי יוענקו לעותרת 2 "מעמד ותעודה של תושבת ואזרחית בישראל" (בלשון העתירה). בהשגתם על החלטת המשיב נטען, כי בהחלטת המשיב ובחוק עליו היא נסמכת גלומה פגיעה בזכויות יסוד. לחלופין, נטען כי האיסור בחוק אינו גורף, ולעניין זה הם מפנים לסעיף 3(1) לחוק, ומכוחו הם מבקשים כי יינתן להם סעד.

2.בתשובתה לעתירה טענה המדינה, כי לא זו בלבד שדין העתירה להידחות על- הסף לנוכח המצב המשפטי שנוצר בעקבות חקיקת החוק ושאינו מאפשר טיפול בבקשות מן הסוג שהגישו העותרים, אלא שאף לגוף העניין אין להיענות לבקשה. ראשית, בשל העובדה שהעותרים אינם עונים על תנאיו של החריג הקבוע בסעיף 3(1) לחוק, ושנית, לנוכח החשש כי עותר 1 מקיים חיים פוליגאמיים, הואיל והוא מצוי ביחסים עם שתי נשים נוספות זולת העותרת 2.

3.דין הבקשה להדחות על הסף.

א.החלטתו של המשיב אשר סרב להעניק לעותרת 2 מעמד בישראל, משקפת את המצב המשפטי הקיים, ועל כן אין היא מקימה עילה להתערבותנו. בפני בית משפט זה עומדות מספר עתירות עקרוניות שהוגשו בשאלת חוקתיות החוק, וכאשר יינתן פסק הדין בעתירות שמורה לעותרים הזכות לשוב ולשטוח את בקשתם בפני הרשות המוסמכת, אם תהיה בידם עילה לכך.

ב.ההפניה לסעיף 3(1) לחוק אין בה כדי לסייע לעותרת 2. עתירתה היא לקבלת מעמד כאזרחית או לרישיון לישיבת קבע, בעוד שסעיף 3(1) עוסק במתן רישיון ישיבה או היתר שהייה לתקופה מוגבלת בלבד.

העולה מהאמור הוא כי דין העתירה להדחות, וכך אנו עושים.