בג"ץ 5649/10 דורי יזהר נ. שר הפנים

השופט א' גרוניס:

1.

עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יאפשרו לעותר

להביא עובדים זרים מחו"ל.

2.

העותר הינו חקלאי העוסק בגידול בצל ירוק בערבה התיכונה. העותר טוען שברשותו היתרים להעסקת 12 עובדים זרים, אלא ששלושה מבין ההיתרים אינם מנוצלים כיוון שלא הצליח לאתר עובדים מתאימים. לטענת העותר, הוא פנה למשיבים בבקשה שיאפשרו לו להביא עובדים זרים מחו"ל על סמך ההיתרים הפנויים שברשותו, אך נמסר לו שהוא רשאי לנצל את ההיתרים רק להעסקת עובדים זרים שכבר שוהים בישראל. לטענת העותר, לא עלה בידו למצוא עובדים מתאימים מבין העובדים המצויים בישראל. זאת, משום שגידול בצל ירוק דורש מיומנות יוצאת דופן והוא כרוך בעבודה פיזית קשה במיוחד. לדברי העותר, עובדים זרים השוהים בארץ שהועסקו על ידו בחרו לעזוב את העבודה לאחר שהתברר להם הקושי הרב הכרוך בה. העותר מוסיף, כי בשנים האחרונות הוא העסיק מספר עובדים שכולם בני משפחה אחת מתאילנד. לדבריו, בני משפחה זו "גילו את העמידות הייחודית הנדרשת" לעבודה בה מדובר. לפיכך, ביום 11.7.2010 פנה העותר, באמצעות בא כוחו, לממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. בפנייתו ביקש העותר ליתן לו אישור להעסיק עובדים נוספים בני אותה משפחה השוהים בארצם, כך שיוּתר להם להיכנס לישראל. העותר אף ציין, כי האישור נדרש בדחיפות כיוון שנגרמים לו נזקים כבדים בשל המחסור בעובדים. ביום 19.7.2010 נמסר לעותר שבקשתו הועברה לדיון בוועדת חריגים שבסמכותה לבחון מקרים מסוג זה. מכאן העתירה שלפנינו. בעתירה מבקש העותר להורות למשיבים ליתן לו את האישורים הנדרשים להבאת עובדים זרים מחו"ל על יסוד ההיתרים הפנויים שבידו.

3.

דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן – החוק), שכותרתו "מינהל אוכלוסין ועובדים זרים", מונה מספר חוקים אשר עתירות על החלטות רשות לפיהם תהיינה בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים, למעט החלטות ממשלה בענייני מינהל אוכלוסין ועובדים זרים. העותר מלין על החלטה הנוגעת לאישור הבאתם של עובדים זרים לארץ לפי היתרים שברשותו. אין הוא משיג על החלטת ממשלה. בין אם ההחלטה בעניינו של העותר הינה לפי חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (וברי שאין מדובר בהחלטה לפי פרק ה' לחוק זה המוחרג מסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים) ובין אם מדובר בהחלטה לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, הרי שבית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בהשגת העותר עליה לפי האמור בפרט 12 לתוספת הראשונה לחוק. משנתון לעותר סעד חלופי, אין מקום שנידרש לעתירה והיא נדחית (השוו, בג"ץ 6227/07 נבות נ' שר התעשיה, המסחר והתעסוקה (ניתן ביום 31.7.2007), בג"ץ 3454/08 מהדרין בע"מ נ' שר התעשייה, המסחר והתעסוקה (ניתן ביום 21.9.2008)).

4.

יוער, כי יתכן שניתן לדחות את העתירה על הסף גם מחמת היותה מוקדמת ומחמת אי מיצוי הליכים. כאמור, ביום 11.7.10 פנה העותר בבקשה לקבל אישור להבאת עובדים מחו"ל. ביום 19.7.10 נמסר לעותר שבקשתו הועברה לדיון בוועדת חריגים. ביום 27.7.10 הוגשה העתירה דנא, עוד בטרם נמסרה לעותר החלטת ועדת החריגים. אמנם, העותר טוען שנגרם לו נזק כבד בכל יום בו מתעכב מתן האישור. ברם, ספק אם מידת הדחיפות במקרה שלפנינו היא כזו המצדיקה את פתיחת שעריו של בית המשפט בפני העותר זמן קצר לאחר פנייתו לרשות המוסמכת ובטרם נתקבלה תשובה סופית בעניינו. מכל מקום, אין לנו צורך להכריע בשאלה זו נוכח קיומו של סעד חלופי, כאמור. נוסיף עם זאת, כי יש להניח שבקשתו של העותר תידון בהקדם.

5.

העתירה נדחית אפוא על הסף בלא שנתבקשה תגובה.