בג"ץ 5653/02 נאות מזרחי בע"מ נ. אברהם קופ

1.המשיבים רכשו מהמבקשת, חברת בניה, דירה. התגלעו מחלוקות שהועברו להכרעת בורר, דן יחיד. בפסק הבוררות קבע הבורר כי המבקשת איחרה במסירת הדירה למשיבים ב- 136 ימים וכי האיחור לא נבע מהתנהגות המשיבים. עם זאת, חייב הבורר את המבקשת לפצות את המשיבים בגין 60 ימי איחור בלבד ובשל גריעת 15 מ"ר משטח הדירה. תביעתם של המשיבים לירידת ערך הדירה בשל פגמים שנתגלו בה נדחתה. המבקשת ביקשה לבטל את פסק הבוררות לפי העילה שבסעיף 24(7) לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 ("להלן - "חוק הבוררות"). בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ר' שטרנברג -אליעז), בפסק דינו מיום 30.5.02, דחה את הבקשה ואישר את פסק הבוררות.

המבקשת ביקשה להרשות לה לערער.

2.דין הבקשה להידחות.

בסעיף 7 להסכם הבוררות שנערך בין בעלי הדין נקבע כי "הבורר יפעל בכל דרך שנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שלפניו: הבורר לא יהיה קשור בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוהגים בבית המשפט. הבורר יהא חייב לנמק את הפסק ויהיה כפוף לדין המהותי". כאמור, ביקשה המבקשת לבטל את פסק הבוררות מן הטעם ש"הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק לפי הדין והבורר לא עשה כן". אכן, חויב הבורר לפסוק לפי הדין המהותי, אולם לא הוכח כי הבורר "התעלם מהדין ביודעין ובמכוון" (ראו ס' אוטולנגי בוררות דין ונוהל (מהדורה שלישית, תשנ"א) בעמ' 456 - 457; ע" 315/85 כוכבי נ' גזית קונסוליום ואח' , פ"ד מב(3) 265, 279). כך גם התרשמתי מהעיון בפסק הבוררות. יתר על כן, אפילו טעה הבורר - ובית המשפט המחוזי סבר כי לא כך הוא - אין די בטעות כדי לבטל את הפסק שכן "בהטילם על הבורר לפסוק על פי הדין בחרו הצדדים לעצמם בורר, אשר סומכים הם עליו שיוכל לפסוק כך, ונטלו על עצמם את 'הסיכון' שהבורר עלול לטעות" (רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' שטאנג , פ"ד מה(5) 511, 518).

3.הבקשה להרשות ערעור נדחית וממילא נדחית גם הבקשה לעכב את ההליכים.