בג"ץ 5659-24 בג"ץ 5659-24

1.לפנַי עתירה המכוונת לביטול צו המעצר המינהלי שהוצא בעניינו של העותר.

2.שוב, חלף בירור העתירה לגופה, נדרשים אנו לשוב למושכלות ראשונים: תקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) מורה כי "כל עתירה תהא נתמכת בתצהיר"; תצהיר שנחתם כדין על-ידי העותר עובר להגשת העתירה, לאחר שכתב העתירה הוגש לעיונו והוא אישר את האמור בה, ומנוסחו ניתן ללמוד כי נחתם לצורך הגשת העתירה הנוכחית.

3.עיון בתצהיר שצורף לעתירה מלמד כי התצהיר לא נחתם על-ידי העותר, כי אם על-ידי בא-כוחו, מבלי שהופנתה תשומת לב בית המשפט לכך, ומבלי שניתן כל הסבר. כלל אין זה ברור אם העותר מודע לעתירה שהוגשה בשמו.

4.נוסף על כך, תקנה 21א לתקנות, מחילה על עתירות המוגשות לבית משפט זה את ההוראה המעוגנת בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שלפיה חלה חובה לצרף לכתב הטענות הראשון את יפוי הכוח מטעם בעל הדין. לעתירה צורף יפוי כוח, אך עיון בו מלמד כי הוא אינו מטעם העותר. גם על כך לא צוין דבר בכתב העתירה, ולא ניתן הסבר.

5.די בכל אחד מאותם פגמים כדי להוליך לדחיית עתירה שכזו על הסף. כפי שציינתי בעבר, "הביקורת השיפוטית על מעצרים מינהליים – בחרדת קודש היא נעשית. רשאים אנו לצפות, כי העותרים ובאי-כוחם, יתייחסו גם הם לעתירתם-שלהם, באותה מידה של כובד ראש אשר בה מבוקש כי ננהג בה אנו" (בג"ץ 3629/24 אלעביאת נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 8 (1.5.2024)).

6.חרף האמור, לפנים משורת הדין, ניתנת לעותר אפשרות לתקן את הטעון תיקון. לשם המשך הטיפול בעתירה, יגיש אפוא העותר לאלתר תצהיר מטעמו הוא, כך שניתן יהיה לדון בעניינו בהקדם האפשרי.