בג"ץ 5686/97 רוביק דנילוביץ נ. ראש עיריית באר שבע

העתירה שלפנינו מעוררת שאלה עיקרית אחת, והיא: האם רשאית היתה מועצת עיריית באר-שבע, אם לאו, לבחור בסגן חמישי לראש העירייה? העותרים משיבים לשאלה בשלילה, וכמותם שר-הפנים אף הוא משיב לשאלה בשלילה. ואילו המשיבים מס' 1 ו2- לעתירה - ראש עיריית באר-שבע והמשיב מס' 2, אותו סגן חמישי (להלן נכנה אותם - המשיבים) - משיבים על השאלה בחיוב.

על ענייננו שולטות הוראות הסעיפים 14 ו15- לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה1975- (להלן נכנה אותו - החוק). בהתאם להוראת סעיף 14(א)(1) לחוק, לראש רשות יהיה סגן אחד, וברשות מקומית שמספר תושביה עולה על 150,000, יכול שיהיו, על-פי הצעת ראש הרשות, שני סגנים. מוסיפה הוראת סעיף 15(א)(1א) וקובעת, כי בנוסף לשני סגנים כאמור בסעיף 14, רשאית היא המועצה לבחור "ברשות מקומית שמספר תושביה עולה על 150,000 אך אינו עולה על 250,000 - שני סגנים".

קריאת הוראות החוק כפשוטן תלמדנו, כי במועצת עיריית באר-שבע יכולים שיכהנו ארבעה סגנים בלבד, שהרי מספר תושביה של העיר אינו עולה על 250,000. אלא שבאי-כוח המשיבים טוענים לפנינו כי על אף לשונו המפורשת של החוק, רשאית היא מועצת העירייה לבחור אף בסגן חמישי. כיצד מפרשים הם כך את החוק? לעניין זה טענו לפנינו באי-כוח המשיבים שתי טענות עיקריות.

טענה אחת היא זו, שנוהג פשה ברשויות המקומיות, שאין הן משגיחות בדבר החוק, וכי זה מכבר בוחרות מועצות של רשויות מקומיות בארץ בסגן אחד מעבר לאמור בחוק. נוהג זה, כך טוענים באי-כוח המשיבים, ממלא מעין דו-משמעות שבחוק, וראוי כי בית-המשפט יטביע את חותמו על נוהג זה. טענה זו לא ירדנו לחיקרה. דבר החוק הוא פשוט וברור, ובמקום שחוק מדבר בלשון בני-אדם ובאורח ברור, אין לו לנוהג כל מקום שהוא. גם אם אמרנו כי בדו-משמעות בפירושו של חוק יכול נוהג ותיק ורב-שנים לשמש גורם כלשהו בפרשנות, לא כן בענייננו.

מוסיפים באי-כוח המשיבים וטוענים, כי יש להבדיל ולהבחין בין סגן ראש עירייה בתואר לבין סגן ראש עירייה בשכר, ולטענתם דבר הסעיפים 14 ו15- לחוק עניינם אך בסגן ראש עיר בשכר. ומשפירשנו כך את דבר החוק, נדע ממילא כי אין מניעה למנות סגן חמישי בתואר בלבד - כמעשה מינויו של המשיב מס' 1, שהוא סגן בתואר בלבד - להבדילו מסגן חמישי בשכר.

טענה זו אין בה ממש, ולא ידענו מניין נטלו העותרים הבחנה זו שבין סגן ראש-עירייה בתואר לבין סגן ראש עירייה בשכר. יהא אשר יהא הדין בדברי-חוק אחרים, הוראות הסעיפים 14 ו15- לחוק אינן מבדילות בין סגן ראש עירייה בתואר לבין סגן ראש עירייה בשכר, והמסקנה הנדרשת מכאן היא, ממילא, כי מועצת עיריית באר-שבע לא רשאית היתה ולא מוסמכת היתה למנות אלא ארבעה סגנים בלבד לראש העירייה.

כללם של דברים: מעשה מועצת עיריית באר-שבע בבוחרה במשיב מס' 2 כסגן חמישי לראש העירייה היה בטל ומבוטל מעיקרו וכמוהו כלא היה. אנו מחליטים איפוא לעשות את הצו על-תנאי מוחלט ואנו קובעים כי החלטתה של מועצת עיריית באר-שבע למנות את המשיב מס' 2 סגן חמישי לראש העירייה היתה החלטה בטלה ומבוטלת מעיקרה.

המשיבים - בייחוד אמורים הדברים בראש העירייה - ידעו ידוע היטב על עמדתו של משרד הפנים ועל הטעמים לאותה עמדה, ובכל-זאת הביאו את דבר הבחירה בפני מועצת העירייה. בנסיבות אלו אין אנו רואים מנוס אלא לחייב את המשיבים מס' 1 ו2-, אישית, לשלם לעותרים הוצאות ושכר טירחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח. איננו פוסקים הוצאות למשרד הפנים הואיל ולא ביקש כי נפסוק הוצאות לזכותו.