בג"ץ 5710/97 אומצא מפעלי בשר בע"מ נ. מחסני קירור באר שבע (1986) בע"מ

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (כב' השופטים ט' שטרסברג-כהן, י' טירקל וד' ביניש) מיום 10.9.97 בע"א 5736/97.

1.ביום 12.3.96 הגישה המשיבה מס' 1 (להלן: "החברה") בקשה לפי סעיפים 233(א) ו- 233(א1) לפקודת החברות ועתרה למתן צו להקפאת הליכים במסגרת נסיון לגיבוש הסדר נושים. צו כאמור ניתן לתקופה של 45 יום. ביום 1.4.96 הגישו נושים שונים של החברה בקשה לפירוק החברה, יחד עם בקשה למינוי מפרק זמני ובקשה לביטול צו הקפאת הליכים. ביום 7.4.96 התקשרה העותרת עם החברה בהסכם לרכישת ציוד ומלאי של החברה. הואיל והתקשרות זו נעשתה לאחר מתן הצו להקפאת הליכים ומתוך מודעות לקיומם של שיעבודים שונים מטעמם של בנקים-נושים על נכסי החברה, נקבע בהסכם זה, כי תוקפו מותלה באישור הבנקים ובאישור בית המשפט. ביום 11.4.96, לאחר חתימת הסכם זה ובטרם אישורו כאמור לעיל מינה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את המשיבים מס' 2 ו- 3 (להלן: "הכונסים") כמנהלים מיוחדים של החברה (לאחר מכן מינה אותם בית המשפט ככונסים זמניים). ביום 21.4.96 החליט בית המשפט שלא לאשר את ההסכם והנחה את הכונסים לקיים מכרז. ביום 25.4.96, לאחר דין ודברים בין הצדדים, התקשרה העותרת עם המשיבים בהסכם חדש, בו נקבע, בין היתר, כי סכום התמורה שישולם על-ידי העותרת עבור המלאי הנמכר ייקבע על בסיס חוות דעתו של מומחה מוסכם. התעוררה מחלוקת באשר לגובה התמורה הנדרשת. לפיכך הגישו הכונסים בקשה למתן הוראות לכונסי הנכסים ולצדדים נוספים, ובמסגרתה גם בקשה להורות לעותרת להעביר לכונסים את יתרת התמורה המגיעה להם, לטענתם. העותרת העלתה התנגדות לבירור המחלוקת על יתרת התמורה במסגרת הליך של בקשה למתן הוראות, אולם התנגדותה נדחתה. בית המשפט דן בטענות הצדדים על סמך עובדות מוסכמות, על סמך שני ההסכמים ועל סמך תצהירו של מנהל העותרת, שאף נחקר על תצהירו. בסיכומו של דבר החליט בית המשפט המחוזי לקבל את רוב בקשותיהם של הכונסים, בכל הנוגע לחובה של העותרת כלפיהם.

2.העותרת ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עיקרי טענותיה היו אלו: (1) בית המשפט התעלם מההלכה שקבע בית המשפט העליון בע"א 380/89 מדינת ישראל נ' כוכב השומרון , פ"ד מה (4) 741 (להלן: "ענין כוכב השומרון "), הלכה לפיה אין לדון בסכסוכים שבין כונסים ובין צדדים שלישיים במסגרת בקשה למתן הוראות; (2) לא היה מקום לכך שבית המשפט יפרש את החלטותיו הוא, כפי שנתבקש לעשות, לטענת העותרת; (3) בית המשפט שגה בהגבילו את נסיונותיה של העותרת להביא את ראיותיה; (4) מסקנותיו העובדתיות של בית המשפט היו מוטעות. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקבעו:

"לא מצאנו שיש לבטל את פסק הדין על פי הטעם שההליך התנהל במסגרת בקשה למתן הוראות בפני בית המשפט שלפרוק. לא שוכנענו כי במקרה הנוכחי נגרם עיוות דין בגלל אופי ההליך והוא הדין באי מתן אפשרות להעיד את עורך הדין שערך את ההסכם ואת השמאי. אשר למחלוקת העקרית הסובבת סביב מלאי הבשר שפג תוקפו נראים לנו קביעותיו ונימוקיו של בית משפט קמא. התוצאה היא שאנו דוחים את הערעור על כל ראשיו. המערערת תשלם למשיב 2 הוצאות בסך 7,500 ש"ח. ניתן היום, ח' באלול תשנ"ז (10.9.97)."

3.בעתירה שבפני טוענת העותרת, כי פסק דינו של בית המשפט העליון קבע הלכה חדשה וקשה, העומדת בסתירה להלכות קודמות ולפיה: (1) כונס נכסים או מפרק, רשאי, למרות התנגדות הצד השני, להביא לדיון בדרך של בקשה למתן הוראות כל סכסוך ו/או מחלוקת שהוא צד לה מול צד ג' כלשהו, וזאת גם מקום בו מהות הסכסוך ואופי הבקשה הם כספיים גרידא. זאת בסתירה להלכות שנקבעו בענין כוכב השומרון , שנזכר לעיל ובע"א 3277/95 הולנדר בנאי בע"מ נ' חברה לנאמנות של בנק לאומי לישראל בע"מ , פ"ד מט (5) 295; (2) בית המשפט יכול להבהיר ו/או לפרש את החלטותיו; (3) בית המשפט יכול לפרש הסכם מבלי להיזקק כלל לנסיבות עריכתו ו/או לאומד דעת הצדדים.

4.לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה שדין העתירה להידחות. פסק הדין נשוא העתירה אינו קובע הלכות חדשות, אלא מחיל הלכות קיימות על הסיטואציה הספציפית שהובאה בפניו. בית משפט זה הכיר בעבר בסמכותו של בית משפט של פירוק או כינוס לברר סכסוכים מסויימים בין כונסים או מפרקים בדרך של בקשה למתן הוראות (וראה: ע"א 37/66 "גלחא" 1960 בע"מ

נ' מתכות בע"מ (בפירוק), ואח' , פ"ד כ (3) 144, 149; ע"א 2559/91 הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק של בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק)

נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , לא פורסם). גם פסקי הדין עליהם מסתמכת העותרת אינם קובעים את ההלכה הגורפת שלקיומה טוענת העותרת. כך, קובע בית המשפט בענין כוכב השומרון , כי : "יתכנו מקרים שבהם יכול בימ"ש, במסגרת הליך כזה, להכריע בפלוגתא בין המפרק לבין צד שלישי, אגב הדיון בבקשתו של המפרק. תנאי הוא שהכרעה באותו סכסוך עם צד שלישי תהיה דרושה כדי

להחליט מהן ההוראות שתנתנה למפרק. הוראות למפרק הינן מרכזו ולבו של הליך כזה. כאשר לא מתבקשות הוראות כלל וההליך מיועד אך ורק לבירור הסכסוך עם צד שלישי - אין בקשה למתן הוראות ההליך המתאים. במקרה כזה על המפרק להתכבד ולהגיש תובענה לאחר נטילת אשור מבית המשפט או מועדת הבקורת. (ס' 307 (א) (1) לפקודת החברות)" ( שם , בעמ' 746). בע"א 3277/95 הולנדר בנאי בע"מ נ' חברה לנאמנות של בנק לאומי לישראל בע"מ , פ"ד מט (5) 295 נאמר: : "יש שבמסגרת הליך למתן הוראות, בנסיבות מתאימות, ינקוט בית המשפט דרך קצרה ויכריע בסכסוך עצמו. למשל, מקום שהעובדות אינן שנויות במחלוקת והשאלה היא של פרשנות בלבד. או מקום שהעובדות פשוטות ומעטות והצדדים מסכימים לבירור בדרך מקוצרת על פי תצהירים. מה שאין כן כאשר העובדות טעונות בירור יסודי. במקרה כזה יורה בית המשפט המפקח על ההליך, להפנות את בירור הענין לתביעה רגילה." נמצא אם כן, כי טענתה של העותרת אינה מכוונת נגד חידוש הלכה או שינוי הלכה אלא נגד אופן יישומה של הלכה קיימת. לשון אחר: נגד הקביעה המובלעת בפסק דינו של בית המשפט העליון, לפיה נתקיימו במקרה נשוא העתירה אותן "נסיבות מתאימות". למותר לציין, כי טענה מסוג זה אינה מהווה עילה לקיום דיון נוסף. לא מצאתי בפסק הדין נשוא העתירה גם את ההלכות הנוספות שלקיומן טוענת העותרת. כל שנקבע הוא, כי בית המשפט לא שוכנע, כי במקרה הנוכחי נגרם עיוות דין. קביעה זו היא, כאמור, קביעה יישומית ונקודתית, וככזו אין היא מעוררת כל עילה לקיום דיון נוסף.

העתירה נדחית.