בג"ץ 5713/05 יעקב אברהמי נ. משרד הבינוי והשיכון

השופטת מ' נאור :

1.עניינה של עתירה זו בבקשת העותר לקבלת מסמכים אודות הסכם שנערך, לטענתו, בשנת 1967 בינו לבין המשיב בעניין פינוי קרקע בשכונת אבו כביר בתל אביב.

2.על פי האמור בעתירה עלה העותר ארצה בשנת 1949 והיה תושב תל אביב בין השנים 1950-1967. העותר התגורר יחד עם משפחתו בשכונת אבו כביר (נווה עופר כיום), והחזיק בקרקע בשטח של עשרות דונמים, לרבות בגוש 6991 חלקות 39 ו – 44, ובגוש 6993 חלקות 44 ו – 68-74 (להלן – המקרקעין). בעתירה נטען כי במהלך החודשים יוני – יולי 1967 הורה המשיב לעותר, באמצעות אחד מעובדיו, מר דבירי, כי יפנה שטח של כ – 35 דונם מהמקרקעין. עוד נאמר בעתירה כי הוסכם בין העותר לבין המשיב, באמצעותו של מר דבירי, כי תמורת פינוי המקרקעין ישלם המשיב לעותר סך של 1.5 מליון לירות. על פי בקשתו של מר דבירי מסר לו העותר מסמכים שונים הנוגעים למקרקעין. העותר קיבל מקדמה בשלושה תשלומים בסך 32,000 לירות, ואילו היתרה, בסך 1,468,000 לירות, צפויה הייתה להיות משולמת לעותר – כך לטענתו – עם פינויים של המקרקעין. העותר אכן פינה בשנת 1967 את המקרקעין ועבר לגור בירושלים, אך על פי הטענה לא עמד המשיב בהתחייבותו ולא שילם למשיב את יתרת חובו. לטענת העותר, פנייתו למשיב במהלך שנת 1968 בבקשה לקבל אסמכתאות הנוגעות להסכם לא נענתה.

לטענת העותר, במהלך השנים נקלע הוא למצוקות כספיות, אישיות ובריאותיות אשר מנעו ממנו לפעול למימוש ההסכם, ואך לאחרונה החל לבחון אפשרות לממש את זכויותיו. עוד מציין העותר כי לא נותרו בידיו מסמכים הנוגעים להסכם מאחר ואלה הושמדו בשריפה שפרצה בביתו או אבדו במעבר למגורים בדירה אחרת. על רקע זה פנה העותר למשיב בבקשה לקבל מידע אודות ההסכם שנערך עימו. עקב הפנייתו של המשיב פנה העותר בעניין זה אף למינהל מקרקעי ישראל. כן נעשו פניות של העותר לנשיא המדינה ולמבקר המדינה.

במכתבי התשובה אותם קיבל העותר מאת המשיב נאמר כי המסמכים המבוקשים על ידו לא אותרו. אף מינהל מקרקעי ישראל השיב לעותר כי לא אותר כל רישום או מסמך לעניין טענותיו לזכויות במקרקעין. בהמשך הדברים פנה בא כוחו של העותר אל המשיב בבקשה לקבלת מידע לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח- 1998 (להלן – חוק חופש המידע), ולאחר משלוח מכתב תזכורת נענה אף הוא כי המסמכים המבוקשים לא אותרו. בתגובה ביקשה באת כוח העותר מאת המשיב "מידע אודות הכנסות והוצאות משרד השיכון בשנת 1967, ובייחוד בין החודשים יוני-אוקטובר, לרבות – במידה ובוערו מסמכים – רשימת אותם המסמכים שבוערו". כן נתבקש מידע אודות מסמכים אחרים שבוערו, במידה והם קשורים לעובדות העומדות, על פי הנטען, ברקע הבקשה. המשיב דחה אף בקשה זו לפי סעיף 8 לחוק חופש המידע בנימוק ש"המידע לא נמצא, איתורו כרוך בקושי של ממש מאחר ועברו מעל 7 שנים". מכאן העתירה שלפנינו, במסגרתה מתבקש בית המשפט ליתן צו על תנאי כנגד המשיב, המורה לו לבוא וליתן טעם מדוע לא ימציא לעותר מידע בעניין ההסכם שפרטיו תוארו לעיל, לרבות אודות תשלומים על חשבון הפיצויים על פי הסכם זה שהועברו על ידי המשיב או מטעמו אל העותר בשנת 1967 או בסמוך לכך.

2.המדינה טוענת כי חל על עניינו של העותר חוק חופש המידע, וכי לפיכך יש בידי העותר סעד חילופי בדמות פנייה לבית משפט לעניינים מנהליים, וזאת על פי פריט 2 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס – 2000. המשיב מדגיש בתגובתו מטעמי זהירות ובבחינת למעלה מן הצורך כי חרף הקושי הכרוך באיתור מסמכים כה ישנים כדוגמת המסמכים המבוקשים על ידי העותר נעשה מאמץ במשרדו לאתר מסמכים אלו. לדבריו העלו חיפושים אלו תיקים מלפני עשרים שנה לכל היותר. עוד מציין המשיב כי ככלל, חומר בנושא פינויים איננו מועבר על ידו לארכיון המדינה אלא מובא לביעור, אך אין בידו של המשיב רישום באשר למסמכים שבוערו בשנים הרלבנטיות לבקשתו של העותר. המשיב מוסיף ומציין כי גורמים ממשרדו ניסו ליצור קשר עם עובד משרד השיכון דאז, מר דבירי, הנזכר בבקשות העותר ובכתב העתירה, כדי לברר את טענותיו של העותר, אך הדבר לא עלה בידם מפאת גילו המתקדם של מר דבירי ומפאת מצבו הבריאותי. עוד נאמר בתגובת המשיב כי אף ממינהל מקרקעי ישראל נמסר כי בדיקה שנערכה על ידם לא העלתה כל רישום או אסמכתא הנוגעת לעניינו של העותר. התגובה נתמכה בתצהיר.

3.נוכח תגובתו של המשיב סבורים אנו כי דין העתירה להידחות. העותר מבקש מסמכים ישנים שעל פי דברי המשיב אין כל אפשרות לאתרם. לא ניתן לתת לעותר שום סעד אפקטיבי. כך או אחרת, שמורה לעותר הזכות לפנות בעתירה לפי חוק חופש המידע על מנת למצות את זכותו, ככל שרצונו בכך.

4.העתירה נדחית.