בג"ץ 573/97 בצלאל סולן נ. היועץ המשפטי לממשלה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא מ. סלוצקי), שדחה את עררו של המבקש על החלטת הועדה הפסיכיאטרית לפי חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א 1991- (להלן: "החוק").

1.המבקש התאשפז מרצונו במרכז הרפואי על-שם שיבא ביום 8.8.96. על סמך תוצאות בדיקה שנערכה למבקש במהלך אישפוז זה הוציא הפסיכיאטר המחוזי למחוז תל-אביב הוראה לאישפוז כפוי דחוף של המבקש. אותו יום הוציא גם הפסיכיאטר המחוזי למחוז חיפה הוראה לאישפוז כפוי דחוף של המבקש, על סמך מידע שהגיע לידיו. המבקש אושפז איפוא בבית החולים טירת הכרמל ביום 9.8.96. המבקש הגיש לוועדה הפסיכיאטרית המחוזית ערר על הוראת האישפוז הכפוי. הדיון בעררו החל ביום 13.8.96, אלא שבמהלך דיון זה ביקש בא-כוחו של המבקש ארכה להמצאת חוות דעת פסיכיאטרית מטעמו, לפיכך נדחה הדיון ליום 20.8.96. ביום 16.8.96 שוחרר המבקש מאישפוזו הכפוי והוצאה לגביו הוראה לטיפול מרפאתי כפוי, לפי סעיף 11 לחוק. בדיון בעררו של המבקש, שנערך ב- 20.8.96, העלה בא-כוחו של המבקש את טענותיו נגד הוראת האישפוז הכפוי, אלא שהוועדה הפסיכיאטרית המחוזית קבעה, כי עם שחרורו של המבקש מאישפוזו הכפוי אין הוועדה מוסמכת עוד לדון בערר. המערער ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה וטען כי היה על הוועדה להמשיך ולדון בעררו. בית המשפט המחוזי דחה את עררו של המבקש וקבע, כי מפרשנות החוק עולה, כי ערר נועד להתמודדות בהוראות אישפוז או טיפול תקפות. עוד קבע בית המשפט, כי אם טוען המבקש, כי נעשתה לו עוולה בהוצאת הוראות האישפוז הכפוי פתוחה בפניו הדרך לפנות לערכאות בתביעת פיצויים.

2.מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי. המבקש חוזר על טענותיו נגד אישפוזו הכפוי וטוען, כי יש מקום לדון בערריו, משום שבעקבות הוראת האישפוז הכפוי הוצאה לגביו הוראת טיפול מרפאתי כפוי, הוראה העומדת עדיין בתוקפה.

3.המשיב מתנגד למתן רשות ערעור וטוען, כי בקשתו של המבקש אינה מעלה כל שאלה הראויה לדיון בערעור שני. לגוף העניין טוען המשיב, כי עררו של המבקש הוגש נגד הוראות האישפוז הכפוי מיום 9.8.96, שאינן רלוונטיות עוד.

4.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני נחה דעתי, שדין הבקשה להידחות. לעניין זה מקובל עלי האמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אם בפי המבקש טענות נגד ההוראה לטיפול מרפאתי כפוי, הרי עליו לפנות בעניין זה תחילה לוועדה הפסיכיאטרית, בהתאם לאמור בסעיף 12 (א) לחוק. המבקש העלה לראשונה את הטענה נגד הוראת הטיפול המרפאתי הכפוי בפני ערכאה זו, ולא לכך נועד הליך זה.

הבקשה נדחית.