בג"ץ 5739/21 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

השופט א' שטיין:

1.

במרכז העתירה כאן בקשת רשות ערעור וערעור (יכונו יחד להלן: הערעור ) שהגיש העותר על החלטתו של המשיב 2, בית הדין הרבני האזורי תל אביב-יפו (להלן: בית הדין האזורי ) לדון בסוגיית מזונות ילדים, ביחס לילדיהם של העותר והמשיבה 3 – בני זוג לשעבר.

2.

על פי הנטען בעתירה, עד להגשתה לא ניתנה החלטה בערעור וזאת הגם שהדיון בעניינו הושלם ביום 1.7.2020. בהקשר זה טוען העותר כי מדובר בשיהוי בלתי סביר הגורם לעינוי דין ופוגע בזכויותיו הדיוניות כבעל דין. הוא אף מוסיף כי השתהות כה משמעותית מנוגדת לתקנה קיג לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים, התשנ"ג. באשר לפן המהותי של ערעורו, טוען העותר כי מדובר בסוגיה שנידונה והוכרעה באופן חד משמעי בפסיקתו של בית משפט זה – באופן ששולל מניה וביה את סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בעניין. העותר מדגיש כי טענותיו ביחס להעדר סמכות כאמור הועלו כנדרש במועד הראשון האפשרי.

3.

לאחר שעיינתי בעתירה על נספחיה סבורני כי דין העתירה להידחות על הסף וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים.

4.

הערעור שבו עסקינן הונח, כמקובל, לפתחו של בית הדין הרבני הגדול. כעולה מהחלטת בית דין זה מיום 20.1.2021, העיכוב במתן ההחלטה בערעור נובע מרצונו של בית הדין ללמוד ולהתעמק בסוגיה שלפניו. הדבר עולה גם ממכתבו של עו"ד אברהם וולף, הממונה הבכיר בנציבות תלונות הציבור על השופטים, אשר מציין כי נראה שהעיכוב במתן ההחלטה בערעור הוא בלתי נמנע (ראו: מכתב מיום 27.4.2021).

5.

בנסיבות אלו לא ראינו לנכון להתערב בסד הזמנים שהציב לעצמו בית הדין הרבני הגדול. הדבר נתון לשיקול דעתו של בית הדין, וחזקה עליו כי הוא יתן את החלטתו בערעור ללא שיהוי מיותר. המקרה שלפנינו לא נמנה אפוא עם אותם מקרים חריגים – כדוגמת חריגה מסמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי – אשר עשויים להצדיק התערבות בג"ץ בהחלטות של בתי דין דתיים (ראו, למשל: בג"ץ 2617/18 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול ,

פסקה 10 והאסמכתאות שם (30.4.2018) ).

6.

ככל שהעתירה דכאן מבקשת לתקוף באופן עקיף את הכרעת בית הדין האזורי בסוגיית הסמכות – ברי הוא כי מדובר בעתירה מוקדמת שדינה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים.

7.

העתירה נדחית אפוא בזאת. משלא נתבקשה תגובה, לא נעשה צו להוצאות.