בג"ץ 5739/98 אשל - אזרחים שאיכפת להם נ. המפקח הארצי על הבחירות - משרד הפנ

בפניי בקשה לחיוב המשיב בהוצאות, בעקבות מחיקת העתירה.

נראה לי, כי דין הבקשה להתקבל. מן החומר שבפניי עולה, כי בעמדת המשיב ביחס לבקשתה הספציפית של העותרת חלה תפנית בעקבות הגשת העתירה והדיונים בה. בתחילה, סירב המשיב להיענות לבקשת העותרת. אחרי כן, משהוגשה העתירה כנגד סירובו, טען כי לא נפל כל פגם בהחלטתו, כי על פי החוק אינו רשאי להיעתר לעותרת, וכי אם ייעתר לה, יהיה בכך משום "פריצת הסכר בניגוד להוראות הדין" (ראו תגובת המשיב 23.9.98).

מתברר, כי הגשת העתירה הביאה, בשלב ביניים, לעיצובו של הסדר בהנחיות פנימיות , אשר היה בו מענה מעשי לקשיים העיקריים שהועלו בעתירה (ראו, למשל, סעיף 5 להודעה המשלימה מטעם המשיב מיום 30.12.99). הסדר זה התקבל עוד במסגרת החוק בנוסחו הקודם, עליו התבסס המשיב עת סירב בתחילה לבקשת העותרת. דומה, כי שינוי זה קשור קשר הדוק להגשת העתירה, ואף לא ניתן לשלול, כי הערת בית המשפט בהחלטתו מיום 28.6.99, לפיה "...מן הראוי לשקול בכובד ראש אפשרות כזאת (של שינוי החקיקה, ע.ש.) מתוך מגמה לקיים את עקרון השוויון", תרמה לשינוי בעמדתו של המשיב. לא למותר להוסיף, כי בתצהיר התשובה מטעמו הגן המשיב על החקיקה הקודמת, וטען כי ההבחנה המצויה בחקיקה בין סוגי רשימות שונים אינה עולה כדי אפלייה (ראו סעיף 43 לתצהיר התשובה). כאמור, בהמשך לכך שונתה החקיקה, תוך מעורבות של המשיב, ומן הנסיבות עולה כי השינוי נובע במידה רבה מהגשת העתירה שבכותרת.

במצב זה, נראה לי כי העותרת תרמה לשינוי בעמדתו של המשיב, ובכלל זה בעמדתו ביחס למקרה המסויים, וכי הוברר כי הגשת העתירה היתה מוצדקת. בנסיבות אלה, ראוי כי המשיב ישא בהוצאות העותרת, בסכום כולל של 7,000 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.