בג"ץ 5772/99 דן מרגליות נ. משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (השופט קלינג) בע"א 3880/98, בו דחה בית המשפט את ערעורו של המבקש על החלטת הרשמת מ' סוקולוב בת.א 594/96.

1.המבקש, שמאי מקרקעין, נתבע על ידי משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ הוא המשיב מספר 1 ("המשיב") בתביעת רשלנות בה נטען כי המבקש התרשל בהכנת תקצירי שמאות ששימשו את המשיב לצורך קבלת החלטות בדבר מתן הלוואות שהנכסים נשוא תקצירי השמאות שימשו כבטוחה להם. עוד נטען כי ב78- מקרים נתגלו פערים ניכרים בין המחיר בו מומש הנכס לבין המחיר שננקב על ידי המבקש בתקצירי השמאות ("התביעה"). מבקשת 2 והמשיבים הפורמלים הינם נתבעים בהודעה לצד ג' בתביעה האמורה, ובהודעות ששלחו לבית המשפט במסגרת בקשה זו הם מצטרפים לבקשתו של המבקש.

2.במסגרת ההליכים המקדמיים בתביעה ביקש המבקש לקבל לידיו את מסמכי ההלוואה באותם 78 מקרים על מנת להתגונן בתביעה, כדי להתמודד עם הנזק הנתבע וכדי לבסס הגנת "אשם תורם". המסמכים אשר התבקשו על ידי המבקש הם מסמכים המצויים בתיקי ההלוואות של הלווים וכן מסמכים הנוגעים להליכי מימוש הדירות בהם נקט המשיב. הבנק סירב להעביר למבקש את המסמכים המבוקשים בטענת חיסיון.

3.המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה שיורה למשיב להעביר אליו את המסמכים. רשמת בית המשפט דחתה את הבקשה בנימוק שהחסיון בין הבנק ללקוח מוכר בפסיקה ובחקיקה והמבקש לא הראה עילה מספקת לפגיעה בו. המבקש ערער על החלטת הרשמת לבית המשפט המחוזי אשר קבע כי הפסיקה הכירה בקיומו של חסיון בין בנק ללקוח, ואף בין בנק לערב (שאיננו לקוח) וזאת מכוח סעיפים 2(8) ו- 2(9) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א1981-. יחד עם זאת ציין בית המשפט, כי החסיון אינו מוחלט והתנאים להסרתו נקבעו ברע"א 1917/92 סקולר ואח' נ' ג'רבי ואח'

פ"ד מז(5) 764. במקרה זה קבע בית המשפט כי טרם הוחל בשמיעת הראיות ועל כן אין אפשרות לדעת האם מתקיימים חלק מהתנאים המאפשרים את הסרת החיסיון. לפיכך, לא נעל בית המשפט את הדלת בפני המבקש וקבע כי:

"המערער יוכל להעלות דרישתו לעיון במסמכים החסויים או להצגתם, בין בסיום ראיותיו ובין בסיום כל הראיות. באותם שלבים ניתן יהיה להצביע על התשתית הראייתית לקיומם של התנאים שקבע השופט גולדברג בענין סקולר"

4.בבקשה שבפני מבקש המבקש כי נתיר לו לערער על החלטת בית המשפט שכן אי מתן המסמכים מאיין לחלוטין את יכולתו להוכיח את טענותיו המפורטות בכתב הגנתו. המבקש מעלה שורה של טענות משפטיות כנגד החלטת בית המשפט המחוזי, ובינהן: המשיב לא הביא כל ראיה שבהסכמי ההלוואה ניתן חסיון ללווים; כיון שהלווים רימו את המשיב הרי שיש להעדיף את אינטרס גילוי האמת על פני מתן החסיון ללווים; הלווים בהתנהגותם (נמלטו מהארץ תוך השארת חובות) וויתרו על החסיון; מסירת מסמכי ההלוואה לידי המבקש היא אחד השימושים לשמם נמסרו מסמכי ההלוואה למשיב. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט בכך שהתעלם לחלוטין מהצעתו לקבל את המסמכים ללא שמות הלווים והערבים.

5.המשיב בתשובתו מתנגד למתן רשות ערעור משום שלטענתו סוגיית החסיון הבנקאי היא סוגיה שנדונה בבית משפט זה, הוכרעה - וההלכה בה ברורה. זאת ועוד, המשיב טוען, כי המבקש הקדים את זמנו, שכן לאור האפשרות שניתנה למבקש להגיש בקשה נוספת בעתיד לגילוי המסמכים, הרי שטרם בא יומו של הערעור.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי החסיון הבנקאי כלפי צד זר לדיון יוסר רק בנסיבות נדירות ביותר (ראו: ע"א 174/88 גוזלן נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון פ"ד מב(1) 563, 565). בפסק הדין סקולר (האמור לעיל) קבע השופט גולדברג את המבחנים בהם יש להתחשב בעת עריכת האיזון בין הגנת הפרטיות ומתן החסיון לבין אינטרס עשיית הצדק, באומרו:

"ענין לנו, אם כן, בחיסיון יחסי, שיש לאזנו על פי מידת הפגיעה בכל אחד מן האינטרסים המתנגשים ... מהאיזון האמור מתחייב כי השאלה הראשונה שעל בית המשפט להשיב עליה היא מידת החיוניות והחשיבות של המידע המצוי בחשבונות הבנק, להכרעה במחלוקת שבין הצדדים (בהנחה כי כתב התביעה מגלה עילת תביעה).

שנית על בית המשפט לתת דעתו אם הונחה תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את גילוי החשבונות, העלולה להיות מסווה ל"דיג ראיות".

שלישית, על הצד המבקש גילוי חשבונות הבנק לשכנע את בית המשפט כי אין בידיו להישען על ראיות חלופיות, שאין בהן פגיעה בפרטיות.

ורביעית, היקפו של גילוי החשבונות אסור לו שיחרוג מעבר למתחייב לעשיית צדק באותו הליך שיפוטי." (עמוד 774 לפסק הדין)

הנה כי כן, ההלכה בדבר מהות החסיון הבנקאי נדונה בעבר בבית משפט זה ואף נקבעו כללים לעריכת האיזונים בין האינטרסים השונים. במקרה דנן, בית המשפט המחוזי ציין מפורשות כי חסרים לו בשלב זה נתונים כדי לדעת האם התקיימו התנאי השלישי והרביעי בעניינו של המבקש. אשר על כן, קבע בית המשפט כי בעתיד, לאחר שתמונת הראיות בתביעה תתבהר, יוכל המבקש לשוב ולהעלות את בקשתו לגילוי המסמכים. בפנינו אם כן, מקרה בו יישם בית המשפט המחוזי את ההלכה על המקרה שבפניו, ועוד השאיר את הדלת פתוחה בפני המבקש. בנסיבות אלה, איני רואה מקום למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב בדיון זה בסך של 10,000 ש"ח.