בג"ץ 5784/21סאמר חאסקיה נ. היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה

השופטת ע' ברון:

1.

העותר הוא הבעלים של המקרקעין הידועים כחלקה 55 בגוש 7764 הממוקמים בשטחה של העיר טירה (להלן: המקרקעין ). ביום 20.7.2020 הוציאה המשיבה צו הריסה מינהלי ביחס לעבודות בניית אורוות סוסים שבוצעו במקרקעין (להלן: צו ההריסה ). כעבור כחודש, העותר הגיש לבית משפט השלום בכפר סבא בקשה לביטול צו ההריסה (צה"מ 46727-08-20) (להלן: בקשת הביטול ); לאחר שהתקיים דיון בבקשת הביטול, העותר והמשיבה הגיעו להסכמה שלפיה תימחק בקשת הביטול וצו ההריסה יעוכב עד ליום 2.2.2021.

בתוך כך העותר הגיש בקשה להסדרת הבנייה נושא צו ההריסה לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בטירה (להלן: הוועדה המקומית ). במקביל, בית משפט השלום בכפר סבא (השופט א' שרון ) האריך את עיכוב ביצוע ההריסה עד ליום 19.5.2021. בהמשך, ביום 30.6.2021 החליטה מליאת הוועדה המקומית לאשר את בקשת העותר להיתר בנייה להקמת אורוות סוסים; הוועדה המקומית התנתה את אישורה במספר תנאים, בהם אישורם של רשויות ומשרדים ממשלתיים.

משטרם התקבלו האישורים הנדרשים, העותר הגיש לבית משפט השלום בקשה נוספת לעיכוב ביצוע צו ההריסה, וזו נדחתה בהחלטה מיום 2.7.2021. עם זאת, על מנת ליתן לעותר שהות להיערך, נקבע שהמשיבה תהא רשאית לבצע את צו ההריסה החל מיום 1.8.2021. בהמשך, העותר הגיש מספר בקשות נוספות לעיכוב ביצוע צו ההריסה ואלו נדחו בהחלטות בית המשפט, כשהאחרונה ניתנה ביום 19.8.2021, במסגרתה נקבע שהמשיבה תהא רשאית לממש את צו ההריסה החל מיום 24.8.2021.

מכאן העתירה שלפניי, בגדרה התבקשנו להורות על הקפאת צו ההריסה. במסגרת העתירה העותר טוען שניתנה לו הבטחה שלטונית על ידי המשיבה, שלפיה צו ההריסה יעוכב כדי לאפשר לו לקדם את הסדרת המקרקעין. עוד נטען, כי לפי ההבטחה השלטונית שניתנה, תהיה לעותר זכות להגיש בקשות לעיכוב ביצוע צו ההריסה בהתאם להתקדמות הליך ההסדרה. העותר מסביר שהליך ההסדרה התעכב בשל שתי סיבות עיקריות – משבר הקורונה שהשפיע על היקף פעילותה של הוועדה המקומית, והיעדר איוש תפקיד המהנדס בוועדה המקומית. העותר מוסיף וטוען כי הבנייה נושא צו ההריסה אינה פוגעת באינטרס ציבורי, שכן מדובר בבנייה שהוקמה בשטחו. כמו כן, העותר מדגיש שבלאו-הכי חלק מעבודות הבנייה נושא צו ההריסה אינן מחויבות בהיתר בנייה; ובתוך כך נטען שהתעקשות המשיבה לממש את צו ההריסה לוקה בחוסר סבירות קיצוני.

2.

לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, הגענו למסקנה שדינה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי.

כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק לא יזדקק לעתירה מקום שבו נתון לעותר סעד חלופי. הלכה למעשה העתירה מכוונת נגד החלטות בית משפט השלום שלא לעכב את ביצוע צו ההריסה. אולם, במקום להשיג על החלטות בית משפט השלום בהליך מתאים, העותר פנה לבית משפט זה. לרשות העותר עומד אפוא סעד חלופי בדמות הליכי הערעור הרגילים (בג"ץ 5152/21 זמירה אבישר נ' רשות מקרקעי ישראל (25.7.2021); בג"ץ 3827/18 חסין נ' משרד האוצר – היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה , פסקה 17 (10.6.2018)). בלא לגרוע מהאמור, הלכה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שנתנו הערכאות השיפוטיות המוסמכות (בג"ץ 6420/20 חן (חננאל) נ' מינהל מקרקעי ישראל נצרת עלית , פסקה 2 (26.10.2020)).

3.

לנוכח קיומו של סעד חלופי כפי שהובהר, העתירה נדחית על הסף ועמה נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. מאחר שלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.