בג"ץ 5794/05 ג'האד אעלימי נ. מינהלת התאום והקישור האזרחי באיו"ש

1.לפני בקשה לחיוב המשיב בהוצאות משפט בגין ההליך שבכותרת. עניינו של ההליך במתן היתר כניסה לישראל לעותר מס' 2, בהסתמך על אישור שניתן לו במסגרת בקשה לאיחוד משפחות. המשיב סרב ליתן את ההיתר המבוקש בשל תיק שהיה בלתי חוקית אשר היה תלוי ועומד בבית משפט השלום בירושלים, וטרם ניתנה בו הכרעה. בהמשך החליט המשיב להיעתר לבקשה, והעתירה נמחקה בהסכמה.

2.העותר מבקש כי ייפסקו לו הוצאות משפט. לטענתו, היה צידוק בהגשת העתירה, שכן המשיב מנע את כניסתו הגם שלא הייתה לעותר הרשעה פלילית או מניעה בטחונית. עוד נטען כי העותר מיצה את ההליכים מאחר ופנה פעמים רבות למשרדי המשיב. לבסוף נטען כי רק הגשת העתירה היא שגרמה למשיב להיעתר למבוקש, שכן עד להגשתה לא נאמר לעותרים כי עניינם בטיפול.

3.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, בשל הזנת "מניעה משטרתית" במערכת הממוחשבת, שנבעה מהרשעות קודמות בשהייה חוקית וכן מתיק שהייה בלתי חוקית תלוי ועומד, נוצר חוסר תיאום בין ההחלטות השונות בעניינו של העותר, ולפיכך לא ניתן היה ליתן לו היתר שהייה טרם הסדרת חוסר התיאום. עוד נטען כי העותרים הזדרזו לפנות לבית המשפט לפני שפנו למשטרה להסדרת "המניעה המשטרתית", ולא העתירה, אלא הפניה למשטרה, היא שהביאה להיעתרות לבקשה. עם זאת, על רקע כלל הנסיבות שלעיל, השאיר המשיב את ההחלטה בעניין לשיקול דעת בית המשפט.

4.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. אכן, אין חולק כי בשל תקלת מיחשוב שבאחריות המשיב נגרם קושי ופגיעה בזכויות העותר מס' 2. מעמדת העותר מס' 2 עולה כי הוא פנה פעמים רבות למשרדי המשיב ולא נענה ויש להניח כי לו היה נענה יכול היה גם לדעת טרם הגשת העתירה מה עליו לעשות על מנת לפתור את הבעיה שנוצרה. עם זאת, הוברר כי על פניו עותר מס' 2 לא מיצה לגמרי את סעדיו טרם פנייה לבית המשפט ולא פנה למשטרה לשם הסרת המניעה. על רקע כלל נסיבות אלו, והעובדה כי הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד, נחה דעתי כי ראוי הוא כי המשיב ישא בשכר טרחת העותר מס' 2 בסך של 5,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.