בג"ץ 5795/22 סימיון וישנבסקי נ. משרד הפנים

השופט א' שטיין:

1.

עתירה זו מכוונת אל התנהלות המשיב, משרד הפנים, אשר לטענת העותר הנפיק במועדים שונים, בין השנים 2014-1991, עותקים מתעודות הזהות שלו לידי גורמים עבריינים עלומים – והכל מבלי לוודא מיהו הגורם המבקש את הנפקתם. לטענת העותר, גורמים עבריינים אלו עושים שימוש, מאז ועד היום, בעותקי תעודות הזהות כאמור לצורך ביצועם של פשעים כלכליים ומסבים לו על ידי כך נזקים קשים. לאור האמור, מבקש מאתנו העותר לחייב את המשיב לפצותו בסך של 3,000,000 ש"ח בגין העוול שנגרם לו, לטענתו, לצד החיוב בהוצאות ההליך.

2.

דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי לקבל את תגובת המשיב.

3.

כעולה מהעתירה, העותר נמנע מלמצות הליכים מול גורמי המשיב עובר להגשת עתירתו לפנינו. תנאי בסיסי להגשת עתירה לפנינו ביושבנו כבית משפט גבוה לצדק הוא פנייה מוקדמת אל הרשות הרלבנטית:

"אף אם הנפגע הוא בעל זכות עמידה בפני בית-משפט זה איננה פתוחה בפניו דרך הפניה הישירה לבית-המשפט הגבוה לצדק [...] אלא אם הקדים ופנה תחילה אל הרשויות המופקדות על הענין נשוא הבקשה." (ראו: בג"ץ 600/75 קורן נ' שר הבטחון , ל(1) 514, 516 (1975)).

די בטעם זה בכדי לדחות את העתירה על הסף.

4.

מעבר לנדרש אציין כי טענותיו של העותר נגד המשיב נטענו בעלמא ומבלי לצרף לעתירה ראיה כלשהי – או ראשית ראיה – אשר בכוחה לאמת את טענותיו. לא זו אף זו: הסעד שנתבקש על ידי העותר במסגרת עתירתו – פיצוי כספי – איננו מסוג הסעדים המוענקים ברגיל במסגרת ההליך בו בחר העותר לנקוט (ראו, למשל: בג"ץ 2774/07 בן חמו נ' מינהל מקרקעי ישראל , פסקה 6 והאסמכתאות שם (16.9.2007) ; וכן, סעיף 15 לחוק-יסוד: השפיטה).

5.

העתירה נדחית אפוא בזאת; לפנים משורת הדין, ומשלא נתבקשה תגובת המשיב, לא נעשה צו להוצאות.