בג"ץ 5799/07 גל סגל נ. פרקליט המדינה ,מר ערן שנדר

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.

1.העותר הגיש (ביום 2.7.2007) עתירה שעניינה אי סגירת התיק הפלילי שנפתח נגד העותר. ביום 6.8.2007 הודיעו המשיבים כי מפרקליטות מחוז המרכז נמסר כי לאחר שנשקל העניין הוחלט לאחרונה לסגור את התיק נגד העותר, עקב היעדר ראיות מספיקות. המשיבים סברו כי בנסיבות אלה העתירה התייתרה. העותר בתגובה עמד על פסיקת הוצאות. ביום 25.10.2007 הורה בית המשפט על מחיקת העתירה, תוך העברת עניין פסיקת ההוצאות להחלטת רשם בית המשפט.

2.לטענת העותר, בלא הגשת העתירה לא הייתה מתקבלת ההחלטה על סגירת תיק החקירה במועד בו התקבלה. נוכח סמיכות הזמנים בין הגשת העתירה לסגירת התיק, לא ניתן לקבוע כי הגשת העתירה לא הביאה לזירוז הפרקליטות לטפל בתיקו של העותר. לשיטתו, עד להחלטה בעניין סגירת התיק התנהלות המשיבה הייתה בלתי סבירה, שכן בתום שנה מיום שהגיע תיק החקירה לפרקליטות לא הודע לעותר מצב הטיפול בתיק החקירה וגם פניותיו למשיבים נותרו ללא מענה.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, הבקשה משוללת כל בסיס משום שהתנהלות פרקליטות מחוז המרכז הייתה תקינה וסבירה בנסיבות העניין, ומשום שהסעד המבוקש בעתירה ניתן ללא כל קשר להגשת העתירה. נטען כי החקירה נגד העותר היוותה חלק מחקירה רחבה מאוד, שכללה מספר פרשיות בחשדות להתנהלות בלתי תקינה בעיריית יהוד. תיקו של העותר, שהגיע לפרקליטות בחודש פברואר 2007, טופל כחלק ממכלול. רק לאחר שהתבררה התמונה ניתן היה לסיים את הטיפול בעניינו של העותר, וההחלטה על סגירת התיק התקבלה כחלק מהטיפול הרגיל והשוטף של הפרקליטות. המשיבים מוסיפים וטוענים כי העתירה לקתה באי מיצוי הליכים בכל הנוגע לפנייה לפרקליט המדינה. העותר פנה לבית המשפט בסמוך לאחר פנייתו לפרקליט המדינה, מבלי להמתין לקבלת תשובתו לפנייה.

4.הכללים לחיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו: בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217, (1993)). על פי כללים אלו יש לבדוק האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה והאם עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, ובשים לב לכללים האמורים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בנסיבות המקרה, לא עמד העותר בנטל להראות כי הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. אמנם אין ספק כי מבחינה כרונולוגית, בא העניין על פתרונו לאחר הגשת העתירה. יחד עם זאת, לא שוכנעתי בקיומו של קשר סיבתי מספק בין שני האירועים. אשר לטענות העותר בדבר פגמים בהתנהלות המשיב, משהסכים העותר למחיקת העתירה, אין עוד מקום לבירור ממצה בשאלות אלה. לבסוף, אי מיצויו של הסעד המינהלי, בדמות הפנייה לפרקליט המדינה תוך מתן שהות לבדוק את הפנייה ולהשיב לה, גם בכך יש כדי להביא לכך שהעותר לא יהיה זכאי להוצאותיו בגין הגשת העתירה.

הבקשה נדחית איפוא.