בג"ץ 581/09 קרת גינון בע"מ +12 עותרים נוספים נ. הרשות הממשלתית למים וביו

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

העתירה שבפנינו כוללת שני ראשים: האחד , נוגע להוראת סעיף 8ד לכללי המים (שימוש במים באזורי קיצוב), תשל"ו-1976. העתירה מבקשת לבטל הוראה זו. השני , נוגע למסע הפרסום שמנהלת הרשות הממשלתית למים ולביוב, אשר ממנו, כך נטען בעתירה, ניתן להבין שהשקיית גינות אסורה כליל. העותרים מבקשים להורות למשיבה לבטל את מסע הפרסום, בשל שאינו משקף את הוראות הדין. יאמר מיד, כי בעניין אחרון זה אכן הפרסומים כפי שהיו בחודשים האחרונים לא היו בהירים וניתן לטעות וללמוד מהם כי האיסור על השקיה רחב בהרבה יותר מן הקבוע בדין. ואשר לדין: מסתבר כי בפועל לא חל שינוי רב בהשוואה לכללים כפי שהיו בתוקף מזה שנים, ובעניין זה לא נוצרה עילה חדשה המצדיקה התערבות בהם. אכן, ישנה כוונה להכניס תיקונים בכללים ואולי אף לבקש מן הכנסת לאשר חקיקה שתקבע היטל כספי על צריכת מים מעבר לכמות מסוימת, אלא שכל אלה טרם באו לעולם. הנה כי כן, ככל שהעתירה נוגעת לכללים הותיקים, היא לוקה בשיהוי ממשי; ככל שהיא נוגעת לחקיקה ולתקינה שטרם באו לעולם – היא מוקדמת.

מסע הפרסום, שהיה כאמור לא בהיר ומועד להטעות, פסק, כך למדנו, וגם באשר לראש הזה – דין העתירה להידחות.

בשולי הדברים יאמר כי העתירה, המנוסחת היטב, מעלה שורה של תהיות באשר לדרך שבה נוהגות הרשויות בכל הנוגע לצורך לפתור את המחסור החמור במים. העתירה עומדת על-כך שהפתרונות מתמקדים כולם בצמצום הצריכה ואינם נותנים קדימות ראויה להגברת ההיצע. העותרים מתארים את הנזקים שיש בייבוש שטחי צומח בתחומי המדינה – נזקים כלכליים, בריאותיים ואקולוגיים. אלא שבכל אלה לא נוכל להושיע אותם ולו מן הטעם שהעתירה על שני ראשיה – אינה טוענת לסעדים שיש מקום לקבלם היום, ודינה, כאמור, להידחות.

העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין מקום ליתן צו להוצאות.