בג"ץ 5813/07 אחמד תופיק אחמד צואפטה נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשות לפסיקת הוצאות בהליכים שבכותרת. בכל ההליכים מ דובר

בעתירות שהוגשו ועניינן טענות כנגד מדיניות המשיבים בכל הקשור בטיפול בבקשות של בני זוג של תושבי האיזור, להשתקע באיזור עם בני זוגם. בעתירות נטען הן בעניינם של עותרים ספציפיים ואי הטיפול בבקשות שהגישו לפני זמן רב; וכן נטען כעניין שבעקרון בכל הקשור במדיניות הכוללת של המשיבים בכל הקשור בטיפול בבקשות מסוג זה. במסגרת טיעון עקרוני זה, נתבקש לקבוע כי לתושבי האיזור זכות להכניס לאיזור את בני זוגם שאינם תושבי האיזור ואלו יהיו זכאים להשתקע באיזור כחוק ובהיעדר סיכון בטחוני אינדיבידואלי. עוד נתבקש לקבוע כי חובה על המשיבים לקבל בקשות בנדון מהרשות הפלסטינית ולאשרן בתוך פרק זמן סביר בהיעדר סיכון אינדיבידואלי גובר מצד בן הזוג הזר.

2.

העתירות שבכותרת הוגשו כחלק מ-50 עתירות שהוגשו בנושא. ארבע מן העתירות שהוגשו אוחדו ונדונו כדיון עקרוני בסוגיה (בג"ץ 3170/07 ואח'), בעוד העתירות האחרות, ובהן העתירות שבכותרת, הותלו עד להכרעה בארבע העתירות העקרוניות. במהלך הטיפול בעתירות העקרוניות נמסרה לבית המשפט הודעה מטעם המשיבים (ביום 29.1.08) ולפיה גובש הסדר ביניים על פיו יבחנו 5,000 בקשות של פלסטינים למתן תושבות קבע באיזור, בין היתר על יסוד קשר נישואין, ואף קיימת נכונות לבחינת בקשות של 7,000 מבקשים נוספים. כל זאת, כמחווה מדינית ליו"ר הרשות הפלסטינית. בהמשך להודעה זו נבחנו בקשות שהוגשו למשיבים בנדון בעבר, ובכלל זה אלו שבעתירות שלפני, והוחלט לאשרן. ממילא העתירות נתייתרו והוחלט בהתאם על מחיקתן תוך החזרת החלק היחסי של האגרה. אוסיף ואציין, שגם העתירות העקרוניות נמחקו נוכח פתרון ההיבט הפרטני שבהן, תוך שבית המשפט רשם לפניו את הודעת באי-כוח העותרים בדבר "כוונתם לשקול עתירה עקרונית אשר תעמיד למבחן את השיטה הנוהגת לגבי איחוד משפחות בשטחים, גם בהינתן ההסדר המדיני". עוד נרשם כי "הצדדים שומרים על מלוא טענותיהם בהיבטים העקרוניים של הסוגיה הנדונה" (החלטת ההרכב מיום 5.10.08). אחר הדברים האלה, העותרים בהליכים שלפני הגישו בקשות לחיוב המשיבים בהוצאותיהם ואלו הבקשות שלפני.

3.

טענת העותרים הינה כי קמה עילה לחיוב המשיבים בהוצאותיהם. הגשת העתירות היתה מוצדקת ובאה לאחר שנים של המתנה להסדרת העניין על-ידי המשיבים. הסעד הפרטני הנוגע לכל אחד מן העותרים, נתקבל. להגשת העתירות היתה תרומה לקבלת סעד פרטני זה הגם שהעניין העקרוני לא הוכרע. אין די בכך שגורם למתן סעד זה היה "מחווה מדינית" כפי הנטען. המשיבים, בתגובתם, ביקשו לדחות את הבקשה לחייבם בהוצאות. בתגובה נטען והודגש, כי על רקע שינוי התנאים הגיאו-פוליטיים והתפרקות ממשלת החמאס, חודשו בחודש יולי 2007 המגעים בין הצד הישראלי לצד הפלסטיני וכמחווה ליו"ר הרשות נכונו המשיבים לבחון 50,000 בקשות למתן רישיונות לישיבת קבע באיזור. לפיכך, לא הגשת העתירות היא שהובילה לקבלת הסעד כי אם שינויים חיצוניים בזירה המדינית. עוד נטען, כי הגשת העתירות לא היתה מוצדקת מן הבחינה האובייקטיבית שכן בפסקי-דין רבים נקבע כי אין עילה להתערבות בעמדת המשיבים וגישתם לפיה על רקע המצב המדיני בטחוני באזור, לא מטופלות בקשות למתן מעמד קבע באיזור. אשר על כן, נתבקש כאמור לדחות את הבקשה ולחייב את העותרים בהוצאות בגין כל אחת מבקשותיהם.

4.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, ובשים לב לכללים שנקבעו בנדון בבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1993)), מסקנתי היא כי דין הבקשות לחיוב המשיבים בהוצאות, להידחות. עיון בעתירות המפורטות שהגישו העותרים – הן פירוט עובדתי והן פירוט משפטי – מגלה כי אין המ דובר בסוגיה פשוטה כל עיקר ולא בכדי נקבע בנדון דיון במספר עתירות "עקרוניות". אף העותרים ראו בנדון עניין עקרוני, שעה שלבד מהעתירות הפרטניות שהגישו, ביקשו סעדים כלליים הנוגעים למדיניות שנוקטים בה המשיבים ואופן הטיפול הכולל בבקשות מסוג זה. אולם, סוגיות עקרוניות אלו לא הוכרעו לבסוף במסגרת העתירות העקרוניות, ולפיכך נקבע במפורש כי לכל צד שמורות טענותיו. אין, אפוא, לפני אינדיקציה כי המשיבים שינו מעמדתם בנדון. אכן, מסתברת בעיני יותר המסקנה כי בנסיבות המקרה שלפני, שינויים מדיניים הם שהובילו לנכונות לשקול 50,000 בקשות מעין אלו שבעתירות, ולאו דווקא הגשת 50 העתירות ובכללן העתירות

שבכותרת. במובן זה, לא רק שלא הוכח לפני שהעתירות הובילו לקבל הסעד, אלא שאף לא הוכח כי העתירות תרמו לקבלת הסעד ולו באופן חלקי. לא זו אף זו: הסעדים העקרוניים להם טענו העותרים שהיוו חלק מרכזי בעתירות לא הוכרעו, וגם מטעם זה לא מצאתי טעם בדין לפסיקת הוצאות לזכותם בגין קבלת הסעד במלואו, כפי המבוקש. די במסקנתי זו בכדי להביא לדחיית הבקשות כאמור, מבלי צורך להכריע בשאלה אם הגשת העתירות היתה מוצדקת מלכתחילה – סובייקטיבית או אובייקטיבית – כמו גם מבלי להביע כל עמדה בשאלות שעמדו לדיון במסגרת העתירות העקרוניות.

5.

התוצאה היא, כי דין הבקשות לחיוב המשיבים בהוצאות, להידחות. לא מצאתי מקום לחייב את העותרים בהוצאות בגין עצם הגשת הבקשה בנסיבות מקרה זה.