בג"ץ 5818/15 מחמד נדאל עקל נ. בית המשפט הצבאי לערעורים

בד בבד עם בקשת העותר למחיקת העתירה שבכותרת, לאחר שזו התייתרה, עתר הוא לחיוב המשיבים בהוצאות.

המשיבים השאירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט, ומכאן כי גם בפיהם אין טענה ממשית כי לא קמה הצדקה לחיוב בהוצאות. ואכן, מן החומר שבפניי עולה כי מיד לאחר הגשת העתירה ניתן לעותר הסעד לו עתר, והוא שוחרר ממעצר בו היה נתון בהתאם להחלטת המשיב 1. המשיבים לא טענו כי שחרור העותר ממעצר לא נעשה בעקבות הגשת העתירה, ומכל מקום על יסוד השתלשלות הארועים ההנחה היא כי הגשת העתירה היתה מוצדקת בראיה אובייקטיבית.

עם זאת לעניין שיעור ההוצאות יש ליתן משקל לפרק הזמן הקצר בו היתה העתירה תלויה ועומדת ולהתנהלותם המהירה של המשיבים שהובילה למתן הסעד באופן מיידי, וממילא נחסך הצורך בדיון ובהכרעה שיפוטית. בנסיבות העניין ולאחר איזון בין כל השיקולים הרלבנטיים, ישאו המשיבים בהוצאות העותר ובשכר טרחת עורך-דינו בסך של 2,000 ש"ח.