פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 5824/09 זוהר פאני + 6 עותרים נוספים נ. שר הפנים

ניתן ביום

בקצרה

הגירה ומעמד · אזרחות לפי חוק השבות ומעמד בישראל לאחר שהייה בלתי חוקיתעתירה לבג"ץ נגד החלטת שר הפנים בשאלת הכרה באזרחות לפי חוק השבות

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותרים, שנכנסו לארץ באשרת תייר ושהו בה שלא כדין, ביקשו להכיר באזרחותם מכוח חוק השבות על יסוד מסמכים נוספים. בית המשפט קבע כי אזרחותם נשללה כדין ולא הוכחה יהדותם, אך לנוכח כ-15 שנות שהייה והיקמות מרכז חיים בישראל דחה את העתירה. נרשם כי העותרים יוכלו לפנות לוועדה הבינמשרדית ההומניטרית.

העובדות

העותרים נכנסו לארץ באשרת תייר ונשארו בה שלא כדין, וביקשו אזרחות מכוח חוק השבות על יסוד מסמכים שהתברר כי היו כוזבים ומזויפים. בעתירות קודמות נצטוו לצאת את הארץ, אך נותרו בישראל ולא ננקט צעד להרחקתם. העותר 3 שירת בצבא וקיבל מעמד של תושב קבע.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להכיר באזרחותם של העותרים מכוח חוק השבות על יסוד מסמכים נוספים שהוגשו לאימות טענת היהדות?
  2. 2.האם יש מקום להורות על מתן מעמד לעותרים שנותרו בישראל שלא כדין למרות החלטות קודמות לצאת את הארץ?

הלכות

  1. 1

    קיים קושי מעשי להחזיר את העותרים לארץ מוצאם לאחר כ-15 שנות שהייה והקמת מרכז חיים בישראל, ולכן הוא שיקול המצדיק דחיית העתירה

    ״בנסיבות אלה דין העתירה להידחות; אולם רשמנו לפנינו את הודעת באת-כוח המשיב״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חוק השבות
  • אזרחות
  • אשרת תייר
  • מרכז חיים
  • ועדה בינמשרדית הומניטרית
  • מעמד
  • שירות צבאי
  • תושב קבע

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה

לצדק

בג"ץ

5824/09

בפני:

כבוד הנשיאה ד' ביניש

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

כבוד השופט נ' הנדל

העותרים:

זוהר פאני + 6 עותרים נוספים

נ ג ד

המשיב:

שר הפנים

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

תאריך הישיבה:

י"ט בחשון התשע"א

(27.10.2010)

בשם העותרים:

עו"ד יובל חרל"פ

בשם המשיב:

עו"ד שרון רוטשנקר

פסק-דין

הנשיאה ד' ביניש:

עניינם של העותרים נידון בפני בית משפט זה בשתי עתירות קודמות. באותן הזדמנויות שעניינם נתברר נקבע כי העותרים ביקשו לקבל בארץ אזרחות מכוח חוק השבות אף על פי שהם נכנסו לארץ באשרת תייר ונשארו בישראל שלא כדין. בעתירות הקודמות ניתנו לעותרים הזדמנויות לבסס את הטיעון ביחס ליהדותם והסתבר כי כל המסמכים שהוגשו למשיב היו כוזבים ומזויפים. השתלשלות העובדות באשר לאופן התיישבותם של העותרים בישראל מפורטת בפסק דיננו בבג"ץ 7349/04 פאני זוהר נ' שר הפנים (לא פורסם, 2.9.2004), אשר דחה את העתירה, ובו נצטוו העותרים לעזוב את ישראל, החלטה זו ניתנה בספטמבר 2004. כפי שהתברר במהלך הדיון בפנינו היום, התעלמו העותרים מפסק דיננו זה, כשם שהתעלמו מההחלטה קודמת בעתירה בבג"ץ 4414/03 פאני זוהר נ' שר הפנים (לא פורסם, 31.5.2004), לפיה נתחייבו לצאת את הארץ. התמונה המצטיירת היא כי העותרים כולם נותרו בישראל ולא ננקט צעד כלשהו מצידם אך גם מצד המשיבים כדי לקיים את ההחלטה שעל העותרים לצאת את הארץ.

העותר 3, בנם של העותרים 1 ו-2, הינו היחיד שנותר בישראל כדין, כיוון שהמשיב התחשב בכך ששירת שירות צבאי וניתן לו מעמד של תושב קבע. עתה שבים העותרים ומבקשים להכיר בזכותם לאזרחות, לכאורה, על יסוד מסמכים נוספים שהגישו לאימות הטענה כי הם משפחה יהודית. ייאמר תחילה, כי כבר קבענו בפסק הדין הקודם כי אזרחותם של העותרים נשללה כדין וגם עתה לא עלה בידם להביא ראיות מהימנות לביסוס טענות היהדות. עם זאת אנו סבורים כי במצב שנוצר, כשהעותרים שוהים בישראל כ-15 שנה, בלי שננקטו צעדים להרחקתם מישראל, הם הקימו כאן מרכז חיים, עובדים בישראל, מוכרים במקום מגוריהם והיכו שורשים שם, קיים קושי מעשי להחזירם לארץ מוצאם אשר נראה כי משך השנים ניתקו קשריהם עימה. בנסיבות אלה דין העתירה להידחות; אולם רשמנו לפנינו את הודעת באת-כוח המשיב כי אם יגישו העותרים בקשה לוועדה הבינמשרדית ההומניטרית בתוך 30 ימים ידון עניינם בפני הוועדה אשר בשים לב לנסיבות שנוצרו, תשקול האפשרות ליתן להם מעמד.

לפיכך, בכפיפות לאמור העתירה נדחית. העותרים ישאו בהוצאות המשיב ושכר טרחה בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, י"ט בחשון התשע"א (27.10.2010), בפני

באי-כוח הצדדים.

ה נ ש י א ה

המשנה

לנשיאה

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

הלכות

  1. 1קיים קושי מעשי להחזיר את העותרים לארץ מוצאם לאחר כ-15 שנות שהייה והקמת מרכז חיים בישראל, ולכן הוא שיקול המצדיק דחיית העתירה