בג"ץ 5829/02 לילא מוחמד חסין סאלח אלבוכארי נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבי

זוהי עתירה למתן צו הביאס קורפוס שהוגשה על ידי העותרות בה נתבקש המשיב ליתן טעם מדוע לא יודיע למשפחות העותרות 1 ו-2 מה עלה בגורלה של העותרת 1 שנעצרה בידי כוחות הבטחון ושל העותרת 2 אם יש מידע בעניינה.

מתברר כי העותרת 2 לא נעצרה, ולאחר הגשת העתירה היא התגלתה בריאה ושלמה, והיעדרותה אינה קשורה למשיב.

שונה מצבה של העותרת 1. העותרת 1 נעצרה ביום 1.7.02. היא מוחזקת מכח צו 1500 של המשיב. חרף זאת, בפניה אל המשיב ביום 1.7.02 וביום 3.7.02 מסר המשיב כי העותרת אינה מוחזקת באף אחד ממתקני הכליאה שברשותו. המשיב מסביר כי אפשר שהפניה ביום 1.7.02 נעשתה סמוך למועד המעצר, באופן שהמידע טרם הגיע אל משל"ט הכליאה. בנוגע לפניה ביום 3.7.02 מדובר בלשון המשיב "בטעות מצערת בתום לב שנבעה מכך שהמשל"ט בשל עומס הפניות... ובשל אופי העבודה מול גורמי שטח רבים, לא תמיד מצליח להיות מעודכן ב'זמן אמת'".

המשיב בדעה כי אין כל מקום לפסוק הוצאות מאחר שלדבריו אין קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין מסירת המידע בדבר הימצאות העותרת.

עמדה זו של המשיב איננה מבוססת. השאלה איננה אם המידע היה נמסר לידי בני משפחת העותרת במועד כלשהו, לאחר סיום ההליכים הבירוקרטיים הקשורים במעצרה. השאלה היא אם נמסר מידע במועד בו המידע היה צריך להימסר. לא יכול להיות ספק כי המידע לא נמסר במועד, והעובדה כי משל"ט כליאה מתמודד עם כ-140 בקשות לאיתור פלסטינים איננה יכולה להוות הצדקה למסירת מידע בלתי מבוסס.

בנסיבות אלה, כאשר המידע שנמסר לא היה מדויק, לא היה בידי העותרות כל סעד אחר למעט הגשת בקשה של הביאס קורפוס, ועל כן היא זכאית לפסיקת הוצאות.

אני מחייב את המשיב בהוצאות עתירה זו בגובה של 5,000 ₪.