בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
5847/13
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט צ' זילברטל
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
העותר:
יצחק סויסה
נ
ג
ד
המשיבים:
1.בית הדין הארצי לעבודה
2.המוסד לביטוח לאומי
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד עמי סביר; עו"ד אברהם שלום בר יוסף
פסק דין
השופטת ד' ברק-ארז:
1.
לפנינו עתירה שבה מבקש העותר כי בית משפט זה יורה על ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 9.7.2013 (עב"ל 16487-08-11, השופטות ו' וירט-לבנה , ל' גליקסמן
ו- י' אנגלברג-שהם ונציגי הציבור י' דורון ו- ד' שרון ).
2.
העותר הועסק בחברת מרל"ז (להלן: החברה ), ופוטר ממנה באפריל 2002, בשל חשד לביצוע עבירות של מרמה, זיוף, הפצה והוצאה במרמה של שיקים של לקוחות החברה. החברה אף הגישה נגדו תלונה במשטרה, והוא נחקר על-ידה בעקבות תלונה זו. חקירתו השנייה במשטרה, שנערכה ביום 10.1.2005, נוהלה, כך נטען, באופן אגרסיבי. בעקבות הדברים חש העותר ברע ואושפז בשל אוטם בשריר הלב.
3.
העותר סבור כי יש להכיר בו כנפגע של תאונת עבודה, לנוכח הקשר בין החקירה המשטרתית לבין עבודתו. בהתאם לכך, הוא הגיש העותר תביעה נגד המשיב 2, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ) בטענה שיש להכיר בו כנפגע של תאונת עבודה. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (ב"ל 2166/07, השופטת א' גילצר-כץ ונציגי הציבור ה' שליסל ו- צ' דוויק ) קיבל את תביעתו וקבע כי על אף שיחסי עובד-מעביד בין החברה לבין העותר הסתיימו כשנתיים קודם לפגיעה הרפואית שנגרמה לו, יש חשיבות רבה לכך שהחברה היא שהגישה את התלונה כנגד העותר. על כן, כך נקבע, ויש לראות בתלונה זו "המשך הקשר המשפטי בין העובד והמעביד אשר 'התעורר' מחדש עם הגשת התלונה". בית הדין האזורי הוסיף וקבע, בהסתמך על חוות דעת רפואית שהוגשה לו, כי הפגיעה שנגרמה לעותר אכן נבעה מחקירתו במשטרה, ולפיכך קיבל את תביעתו של העותר.
4.
המל"ל ערער לבית הדין הארצי לעבודה על פסק דינו של בית הדין האזורי, וערעור זה התקבל. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי הכרה באירוע כתאונת עבודה, המוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי ) כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו" מחייבת להקדים ולבחון את השאלה האם מדובר ב"עובד". בית הדין הארצי לעבודה ציין, בהקשר זה, כי ההלכה בעניין נקבעה בעב"ל (ארצי) 76/98 אהרוני – המוסד לביטוח לאומי
(5.8.2002) (להלן: עניין אהרוני ), וכי דעת הרוב בעניין אהרוני קבעה שבאופן עקרוני הכיסוי הביטוחי של עובד בקשר לתאונת עבודה מסתיים עם סיום תקופת העסקתו ואינו משתרע מעבר לכך. כן ציין בית הדין הארצי כי בית משפט זה דחה על הסף עתירה שהוגשה כנגד הפסיקה בעניין אהרוני (בג"ץ 7799/02 אהרוני נ' בית הדין הארצי
לעבודה (12.12.2002)). בית הדין הארצי ציין עוד כי בהמשך להלכה שנפסקה בעניין אהרוני , נקבע כי ייתכנו נסיבות חריגות שבהן פגיעות אשר התרחשו בסמיכות זמנים קרובה בין מועד סיום יחסי העבודה לבין התאונה ייחשבו כתאונת עבודה כאשר קיימת זיקה ברורה בין התאונה לעבודה (בעב"ל 1187/04 זייד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע מ 665 (2005)), אך לא מעבר לכך.
5.
בענייננו, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי לא היה מקום להכיר בעותר כ"עובד" לצורך הכרה בו כנפגע עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי, מאחר שחקירתו השנייה במשטרה, שהיא לכאורה הגורם לפגיעה שנגרמה לו, נערכה למעלה משנתיים וחצי לאחר שהסתיימו יחסי העבודה בינו לבין החברה. בית הדין הארצי קבע עוד כי לא התקיימו בעניינו של העותר נסיבות חריגות המצדיקות הכרה באירוע כתאונת עבודה על אף שיחסי העבודה נותקו עוד קודם לכן וכי למעשה פסק דינו של בית הדין האזורי מנוגד להלכה שנקבעה בעניין אהרוני .
6.
העותר סבור ששגה בית הדין הארצי בכך שהתעלם מהקשר המובהק הקיים לשיטתו בין הפגיעה הרפואית שנגרמה לו לבין תלונתה של החברה, מעסיקתו לשעבר, במשטרה, תוך התמקדות במבחן "טכני" של משך הזמן שחלף בין האירוע לבין סיום יחסי העבודה. העותר מוסיף וטוען כי עניינו מחייב את התערבותו של בית משפט זה, מאחר שהוא מעורר שאלה עקרונית ומהותית – מהו פרק הזמן שבו גם לאחר סיומם של יחסי העבודה יכול אירוע להיחשב עדיין כתאונת עבודה לצורך חוק הביטוח הלאומי. העותר מצביע בהקשר זה על כך שבמקרים אשר נדונו בעבר בבתי הדין לעבודה, ובכללם עניין אהרוני , הנפגע (ולא המעביד) הוא שיזם את האירועים שגרמו לפגיעה הרפואית, ואילו במקרה דנן החברה יזמה את החקירה המשטרתית בעניינו של העותר.
7.
לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה, באנו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דינו של בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו בהם שמורה רק למקרים שבהם נתגלתה טעות משפטית מהותית וכאשר הצדק מחייב את תיקונה בנסיבות העניין (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)). המקרה דנן אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. כאמור, שאלת ההכרה בתאונה שהתרחשה לאחר סיום יחסי העבודה כ"תאונת עבודה" נדונה מספר פעמים בבית הדין הארצי לעבודה, שהשאלות הנוגעות לזכויות המוקנות מכוח חוק הביטוח הלאומי נמצאות בליבת מומחיותו. פסק הדין מושא העתירה דנן מהווה יישום של ההלכות שנקבעו בעבר בבית הדין הארצי לעבודה על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ואיננו סבורים כי נפלה בו טעות מהותית המצדיקה את התערבותנו.
8.
סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ג באלול התשע"ג (29.8.2013).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת