פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
5850/08 - י"א
בפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
העותרת:
א.מ.א אייר מייל אקספרס בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. שר התקשורת
2. חברת דואר ישראל בע"מ
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
ביום 31.7.2011 ניתן פסק-דין אשר הורה על מחיקת העתירה שבכותרת בהסכמת הצדדים. זאת, לאחר שהעותרת הודיעה כי ניתן לה עיקר מבוקשה בעתירה עם התקנתן של תקנות הדואר (הצמדת תשלומים בעד שירותי החברה) (תיקון), התשע"א-2011. בהתאם להחלטת הרכב כב' השופטים, הועברה בקשת העותרת לפסיקת הוצאות לטיפולי.
2.
אשר למישור היחסים בין העותרת למשיבה 2 - אינני רואה לעשות צו להוצאות. הסעד המהותי שהתקבל והוביל למחיקת העתירה היה נעוץ בתיקון התקנות הרלוונטיות. הסמכות בעניין זה היתה נתונה בידי המשיב 1. בהתחשב בכך, אינני רואה לחייב את המשיבה 2 בגין הוצאות העתירה. במקביל, אינני רואה להיעתר לבקשת המשיבה 2 לחייב את העותרת בהוצאותיה בהליך, בהתחשב בכך שחלק מהותי מהסעד בגינו עתרה העותרת ואשר המשיבה 2 התנגדה לו – הושג בעקבות הגשת העתירה (אתייחס לכך בדבריי להלן). כל צד יישא, אפוא, בהוצאותיו.
3.
אשר למישור היחסים בין העותרת למשיב 1 - בתגובתה מיום 18.9.2011, הותירה באת-כוח המשיב 1 ברוב הגינותה את בקשת העותרת לפסיקת הוצאות לטובתה לשיקול-דעת בית-המשפט. באת-כוח המשיב 1 לא חלקה למעשה על התקיימות אמות-המידה שנקבעו בבג"צ 842/93 אלנסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1993)), ובדין נמנעה מלעשות כן. אמנם, עם חלוף הזמן לאחר הגשת העתירה, חלק מהסעדים שהתבקשו במסגרת כתב העתירה המקורי הפכו ללא רלוונטיים. זאת ועוד; חלק מהטענות בגינן הגישה העותרת את עתירתה, לא אומצו במסגרת התיקון לתקנות. העותרת עצמה ציינה בהודעתה מיום 27.7.2011 כי לפי תפיסתה, התיקון לתקנות אינו מבטיח כי התעריפים יעודכנו מכאן והלאה לפי השינוי האמיתי בעלויות מתן שירותי הדואר לחו"ל, וכי היא שומרת על זכותה לשוב ולעתור בהקשר זה בעתיד. שאלת צדקתן של טענות העותרת בהקשר זה לא התבררה, משנמחקה העתירה.
יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהסעד העיקרי כפי שהתבקש על-ידי העותרת בפתח הדיון שהתקיים לפני הרכב כב' השופטים - ביטול ההצמדה לשער הדולר האמריקאי - הושג מספר חודשים לאחר מכן. זאת, בעקבות קבלת התיקון לתקנות הרלוונטיות במסגרתו נקבע כי הצמדת התשלומים בעד שירותי דואר לחו"ל כאמור בסעיף 37(ד) לחוק הדואר, התשמ"ו-1986, לא תהיה לשער הדולר האמריקאי כי אם לסל המטבעות SDR . בהתחשב בכך, ניתן לומר כי העותרת השיגה חלק משמעותי ממטרות עתירתה. לכך יש להוסיף כי בהתחשב בטיעוני הצדדים ובהערות השופטים כפי שנרשמו בפרוטוקול הדיון שנערך במעמד הצדדים ביום 8.11.2010, ובשים לב להחלטת הרכב כב' השופטים שניתנה בסיום הדיון, שוכנעתי כי התקיים קשר סיבתי בין הגשת העתירה והדיון לפני הרכב כב' השופטים, לבין תיקון התקנות בזמן ובאופן בו הדבר נעשה. לפיכך, אני סבורה כי יש מקום לחייב את המשיב 1 בהוצאותיה של העותרת בעניין זה.
אשר לשיעור ההוצאות - מחד גיסא , אני רואה להביא בחשבון את כתבי הטענות שהוגשו על-ידי העותרת; את הדיון שהתקיים במעמד הצדדים; ואת משך הזמן שחלף מאז הגשת העתירה באמצע שנת 2008 ועד קבלת הסעד המהותי ומחיקת ההליך, בין היתר נוכח עמדת המשיב 1 אשר עד לשלבים מתקדמים התנגד להצמדת התשלומים לסל המטבעות SDR .
מאידך גיסא , יש להתחשב בכך שהעותרת לא זכתה למלוא הסעדים להם עתרה; כי העתירה נמחקה ללא צורך בהכרעה שיפוטית לגוף העניין; וכי העותרת לא הניחה תשתית ראייתית לשיעור הוצאותיה.
בהתחשב בכל אלה, אני רואה לחייב את המשיב 1 בתשלום הוצאות לעותרת בסך 2,000 ₪ ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 5,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום המצאת החלטתי זו ועד התשלום בפועל.
ניתנה היום, כ"ב באלול תשע"א
(21.9.2011).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת