בג"ץ 586/04 פלוני ואח' נ. משרד החינוך התרבות והספורט

השופטת א' חיות:

1.העותר 1 הינו תלמיד כיתה ט' בבית הספר הריאלי בחיפה (להלן: בית הספר ), שביקש להיבחן בבחינת הבגרות במתמטיקה ברמה של חמש יחידות. בית הספר פנה לוועדת החריגים של המשיב 2, וזו אישרה לעותר להיבחן בבחינת הבגרות על אף שאינו תלמיד החטיבה העליונה, אך התנתה את האישור בכך שהבחינה תיערך בכל חמש יחידות הלימוד בו זמנית. זאת, בניגוד לנבחנים שהינם תלמידי החטיבה העליונה, אשר להם ניתנת אפשרות לפצל את הבחינה לשני מועדים, כך שבמועד אחד נערכת בחינה בשלוש יחידות לימוד, ובמועד אחר נערכת בחינה בשתי יחידות הלימוד הנותרות.

לאחר פניות חוזרות ונשנות מטעם בית הספר, שלא עלו יפה, הוגשה העתירה שבפנינו, בגדרה מבקש העותר כי המשיבים יאפשרו לו להיבחן בבחינת הבגרות במתמטיקה תוך מתן אפשרות לפיצול הבחינה, כך שייבחן בשלוש יחידות לימוד מתוך החמש במועד חורף תשס"ד, ואת הבחינה בשתי היחידות הנותרות ישלים במועד קיץ תשס"ד. בנוסף לסעד הקונקרטי בעניינו של העותר 1, עתרו העותר 1 והעותרת 2, שהינה עותרת ציבורית, לפרסום הנהלים על פיהם מתקבלות החלטות בבקשות של תלמידים להיבחן בבחינות בגרות באופן חריג; להשוואת תנאי הבחינה של תלמידים הנבחנים באופן חריג לאלה של תלמידים הנבחנים במתכונת הרגילה; וכן למתן זכות טיעון לתלמיד המבקש להיבחן באופן חריג בבחינות הבגרות בפני הוועדות הדנות בבקשתו.

2.מן התגובה שהגישו המשיבים במסגרת העתירה מתברר כי ביום שקדם להגשתה, הודיע המשיב 1, באמצעות דוברת המשרד כי "לפנים משורת הדין הוחלט לאפשר לעותר להיבחן במעמד של 'תלמיד אינטרני' במקצוע מתמטיקה בהיקף של 5 יחידות לימוד, תוך מתן אפשרות לתלמיד להיבחן במועד חורף בהיקף של 3 יחידות לימוד וכן במועד קיץ בהיקף של 2 יחידות לימוד עם ציון שנתי". הודעה זו לא נמסרה לעותרים והם למדו עליה בדיעבד מן התקשורת. כמו כן, מתברר מתוך תגובה משלימה שהגישו העותרים, כי ביום 25.1.04 הודיעו המשיבים לבית ספרו של העותר כי על העותר להיבחן ב"בית מינהל הנדסה" בחיפה ולא בבית הספר. בהודעה נוספת שמסרו, הסבירו המשיבים כי הדבר נובע מסיבות טכניות, ובשל הקושי לקלוט את פרטי העותר כנבחן במערכת המיחשוב של בית הספר.

3.משנתאפשר לעותר 1 להיבחן במעמד של "תלמיד אינטרני", כאמור בהודעת המשיבים, נתייתר הצורך לדון בסעד המיידי אשר הניע את העותרים להגשת העתירה שבכאן, ואין מקום לעמדת העותרים, אשר ביקשו להתמיד בעתירה בשאלת המקום הפיסי אשר בו יתאפשר לעותר 1 להיבחן.

אשר ליתרת הסעדים נשוא העתירה. מדובר בסעדים כלליים, אשר מטרתם גיבוש ופרסום נהלים הנוגעים למצב דברים כגון זה שאליו נקלע העותר. המשיבים ציינו בתגובתם כי בכוונתם לקיים דיון בעניין נהלים אלה, ונוכח עמדה זו נראה כי לעת הזו, אין מקום לדון בסוגיות הכלליות שהועלו בעתירה. יחד עם זאת, תוכל העותרת 2 לשוב ולפנות לבית-משפט זה, אם תוך זמן סביר לא יותקנו נהלים לשביעות רצונה.

העתירה נדחית, אפוא.

אין צו להוצאות.