בג"ץ 5862/02 שמעון שיין נ. פרקליט מחוז י-ם

זוהי עתירה המופנית כנגד החלטתו של המשיב שלא להעמיד לדין אדם בשם כפיר דדון (להלן: דדון) בעקבות התלונה שהוגשה נגדו על-ידי העותר ביום 28.11.01. העותר מבקש כי בית המשפט יורה למשיב לנמק מדוע החליט שלא להעמיד לדין את דדון.

עניינה של העתירה בתלונה שהגיש העותר נגד דדון, ובה נטען כי דדון הוציא מסמך מתיק בית משפט והשמידו. בתחילה החליטה המשטרה שלא לחקור בעניין, אך עקב תלונות העותר, שהופנו ליחידה לתלונות הציבור, החקירה הושלמה, וחומר החקירה הועבר לפרקליטות מחוז ירושלים. בתאריך 28.4.02 פנה המשיב במכתב לעותר והודיעו כי חומר החקירה בעניין תלונתו הגיע לידיו, והוא החליט שלא להעמיד את דדון לדין בשל חוסר אשמה. המשיב ציין במכתבו כי העותר רשאי לערור על החלטה זו בפני פרקליטת המדינה. המשיב אף הנחה את העותר לגבי דרך הגשת הערר, והורה לו להגיש את הערר באמצעותו, וזאת תוך 30 יום. למרות הבהירות שבה מנוסח מכתב המשיב, בחר העותר להפנות את עררו ישירות לפרקליטת המדינה. בתאריך 6.6.02 נשלחה לעותר תגובה מלשכת פרקליטת המדינה, ובה הובהר לו כי על-פי סעיף 65 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, עליו להגיש את הערר באמצעות התובע שהחליט שלא להעמיד לדין את האדם נגדו הוגשה התלונה. העותר התבקש לפנות למשיב ולהגיש באמצעותו את הערר. למרות האמור בתגובת לשכת פרקליטת המדינה בחר העותר לפנות לשר המשפטים, ולאחר קבלת התגובה מלשכת השר פנה לבית משפט זה בעתירה שלפנינו.

סעיף 65 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982, קובע כך:

"הערר יוגש באמצעות המשטרה או התובע, הכל לפי הענין, תוך שלושים ימים לאחר שנמסרה למתלונן ההודעה לפי סעיף 63, אולם רשאי בעל הסמכות להחליט בערר כאמור בסעיף 64 להאריך את המועד להגשת הערר".

סעיף זה קובע באופן מפורש כי ערר על החלטת תובע שלא להעמיד לדין, יוגש באמצעות אותו תובע. העותר הופנה לסעיף זה הן על-ידי המשיב, והן על-ידי לשכת פרקליטת המדינה. למרות האמור בחר העותר לפנות בדרכים אחרות, ושלא בהתאם לנוהל שנקבע בחוק. מכיוון שההליכים הקבועים בחוק לא קוימו על-ידי העותר, לא נידון עררו בידי הגורם המוסמך ודין העתירה להידחות על הסף.

אשר על כן העתירה נדחית.