בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
5882/13
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
העותרים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלונית
נ
ג
ד
המשיבים:
1.ראש המטה הכללי - צבא הגנה לישראל
2. מדינת ישראל
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד עמוס גבעון
בשם המשיבים:
עו"ד יצחק ברט
פסק דין
השופטת ד' ברק-ארז:
1.
בפנינו עתירה שבה מבקשים העותר 1, שהוא קטין אשר נפגע על-פי הנטען מקליע של חיילי צה"ל והעותרים 3-2, הוריו, כי בית משפט זה יורה למסור להם את מלוא חומר החקירה, לרבות תחקיר המח"ט (להלן: התחקיר ), המתייחס לאירוע הפגיעה מיום 15.7.2007 (להלן: האירוע ). העתירה כוונה כנגד הרמטכ"ל, הוא המשיב 1, וכן כנגד מדינת ישראל, המשיבה 2, באופן כללי.
2.
העותרים הגישו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תביעת נזיקין כנגד המדינה (ת"א 758-02-09, השופט א' סטולר ) (להלן: התביעה הנזיקית ) בגין הנזקים שנגרמו להם עקב האירוע האמור, ותביעה זו עודנה תלויה ועומדת. ביום 22.6.2011 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון מכוח סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 לפיה הוטל חיסיון על כל מידע העלול לחשוף את זהותם של חיילי צה"ל או את דרכי הפעולה של צה"ל וכוחות הביטחון. בעקבות כך, הגישו העותרים לבית משפט זה עתירה לגילוי ראיה (בש"א 9054/12, השופטת ע' ארבל ), אשר נדחתה ביום 24.3.2013. בית משפט זה ציין כי סעיף 539א לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי ) מורה כי תחקיר שנערך על-ידי גורמי הצבא יהיה חסוי ולא ישמש כראיה במשפט, ועל כן אין מקום לדון בבקשה לחשיפת התחקיר במסגרת עתירה להסרת חיסיון (להלן: ההחלטה בעניין החיסיון ).
3.
בהמשך לכך, ביום 8.4.2013 פנו העותרים אל הרמטכ"ל בבקשה שימציא להם את מלוא חומר החקירה הנוגע לאירוע, לרבות סיכום של ממצאי התחקיר. ביום 21.5.2013 השיבה מזכירת הפיקוד העליון בצה"ל לעותרים כי התחקיר אמנם חסוי על פי דין, אך הרמטכ"ל או גורם שהוסמך לכך מטעמו רשאי להעביר סיכום של ממצאי התחקיר לאדם הנוגע בדבר, ולפיכך תיבחן בקשת העותרים להעביר לידיהם את סיכום הממצאים.
4.
כמו כן, הגישו העותרים לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בקשה לחייב את המדינה לאפשר להם לעיין בתחקיר, מכוח תקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ביום 27.8.2013 נדחתה הבקשה, תוך שבית המשפט המחוזי מפנה להחלטה בעניין החיסיון.
5.
ביום 29.8.2013 הוגשה העתירה דנן, שבה טוענים העותרים כי המדינה הציגה את התחקיר בפני עדים שהעידו מטעמה במסגרת התביעה הנזיקית, ועל כן יש לחשוף את התחקיר גם בפניהם. כן טוענים העותרים כי הנזק שייגרם להם אם לא ייחשף בפניהם חומר החקירה הנוגע לאירוע גדול לאין שיעור מהנזק שייגרם למשיבים כתוצאה מהחשיפה. העותרים ביקשו גם כי בית משפט זה יורה למשיבים בצו ביניים להמציא להם את התחקיר.
6.
ביום 29.8.2013 הוריתי למשיבים להגיב לעתירה. ביום 8.10.2013 הגישו המשיבים את תגובתם המקדמית, ובגדרה טענו כי העתירה היא מוקדמת שכן טרם התקבלה ההחלטה בעניין בקשת העותרים להעברת הסיכום של ממצאי התחקיר לידיהם, אך ציינו כי ההחלטה תתקבל "במהלך פרק הזמן הקרוב". בהמשך לכך, הוריתי למשיבים להגיש הודעה מעדכנת בנוגע להחלטה שהתקבלה בעניינם של העותרים. ביום 5.11.2013 הודיעו המשיבים כי ביום 28.10.2013 נמסר לידי העותרים הסיכום של ממצאי התחקיר, ומשכך דין העתירה להידחות. ביום 5.12.2013 הודיעו העותרים כי הם עומדים על עתירתם, מאחר שהמסמך אשר הועבר להם הוא חלקי לכאורה, וכן משום שלא הומצא לידיהם כל חומר החקירה הנוגע לאירוע.
7.
נוכח הטיפול בבקשת העותרים כמתואר לעיל העתירה מיצתה את עצמה ודינה להידחות. כאמור, סעיף 539א לחוק השיפוט הצבאי קובע כי תחקיר יהיה חסוי בפני כל אדם, אך הרמטכ"ל או מי שהוסמך על ידו יהיה רשאי להעביר לידי "אדם הנוגע בדבר" את סיכום ממצאי התחקיר. אין ספק שאדם אשר נפגע בפעילות צה"ל ובני משפחתו נכללים בגדרי התיבה "אדם הנוגע בדבר" (ראו: בג"ץ 2366/05 אלנבארי נ' ראש המטה הכללי בצה"ל , בפסקה 29 (29.6.2008)). כמו כן, ברי ששיקול הדעת המסור לרמטכ"ל בבוחנו בקשה לקבלת ממצאי תחקיר אינו מוחלט, ועליו להיות מופעל בסבירות, בשוויון ובתום לב ( שם , בפסקה 30). אולם, בנסיבות העניין, סיכום הממצאים אכן הועבר לעותרים, ואין לכאורה יסוד לחשוד ששיקול הדעת שהופעל בכל הנוגע להיקף הגילוי היה פגום, וממילא אין עילה להתערבות בשיקול דעתם של המשיבים.
8.
סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ה' בטבת התשע"ד (8.12.2013).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת