בג"ץ 5894-23 בג"ץ 5894-23

השופט נ' סולברג:

1.עניינה של העתירה בבקשת העותרת, המועצה המקומית בית זרזיר, כי בית משפט זה יורה למשיבה, רשות מקרקעי ישראל, לבוא וליתן טעם "מדוע לא תאריך את תוקפה של החלטת מועצת מקרקעי ישראל בעניין הסדר קרקעות תפוסות ביישובי מיעוטים".

2.בתמצית אציין, כי פרק משנה 6.1 לקובץ מועצת מקרקעי ישראל עוסק בהסדרת קרקעות תפוסות ביישובי מיעוטים. בגדרו, נקבע הסדר המאפשר למחזיק בקרקע מבונה, לבצע הסדרה מול רשות מקרקעי ישראל, ולקבל בה זכויות. מועצת מקרקעי ישראל קבעה בהחלטותיה, במהלך השנים, כללים שונים להסדרת קרקעות תפוסות ביישובי מיעוטים, ותוקפן של החלטות אלה הוארך מעת לעת על-ידי המועצה, במטרה להסדיר בנייה זו, ולייתר פניה להליכי פינוי וסילוק יד נגד המחזיקים (ראו החלטות מספר 1165 מיום 9.9.2008; 1307 מיום 31.12.2012; 1512 מיום 10.5.2017; 1597 מיום 29.1.2019).

3.בהתאם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 1597, מיום 29.1.2019, שבוטלה והוחלפה בפרק משנה 6.1 לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל, תוקפו של ההסדר האמור פג ביום 30.9.2019 (ראו: סעיף 5.1 להחלטה 1597 הנ"ל; סעיף 6.1.5(א) לקובץ ההחלטות). משכך, החליטה המועצה על הארכת תוקף ההסדר עד יום 31.12.2022; מאז לא האריכה המועצה את תוקפו שוב.

4.בכתב העתירה נטען, כי ראוי להאריך את תוקף ההסדר, והלכה למעשה, להסיר "כל הגבלה בזמן על האפשרות להסדיר את זכויות התושבים בקרקעות מדינה עליהן הם בנו בתים". הטיעון המשפטי בעתירה מובא בתמציתיות רבה, אך בגדרו נטען כי בקביעת תיחום זמן ליישום ההחלטה, נמנעת המשיבה מלבצע את המוטל עליה – להקצות קרקעות למטרות מגורים. עוד נטען, אף זאת בקיצור נמרץ ומבלי לפרט, כי המשיבה פועלת בשרירותיות ובחוסר מידתיות, וכי מעורבים שיקולים זרים ומפלים בהחלטותיה.

5.לאחר שעיינתי בעתירה, על צרופותיה, הוריתי לעותרת, ביום 2.8.2023, להבהיר "האם פעלה למיצוי הליכים כנדרש, קודם שהוגשה העתירה, ותצרף אסמכתאות לכך"; עוד קבעתי, כי "אם לא מוצו ההליכים – תודיע העותרת האם היא עומדת על עתירתה".

6.בהודעת ההבהרה מטעם העותרת, מיום 7.8.2023, צוין כי היא "מיצתה את ההליכים מול המשיבה הן בישיבות ובכתוב והן בעל פה אולם ניסיונות אלה לא צלחו". לעמדתה, היא "פעלה למיצוי הליכים כנדרש קודם שהוגשה העתירה וכי העתירה הוגשה לאחר עבור תקופה ארוכה מיום הפניות אל המשיבה". לתמיכה בעמדתה צירפה העותרת מספר מסמכים מהשנים 2016-2015: סיכום ישיבה שנערכה בשנת 2015 אצל המשיבה, ובה עלה נושא ההסדרה של 3 מגרשים בזרזיר; מסמכים משנת 2016, שנשלחו אל המשיבה בבקשה להסדיר את עניינו הפרטני של חייל משוחרר תושב זרזיר, בנושא שאינו קשור במישרין לעתירה; כתב תביעה, אף הוא משנת 2016, שהוגש לבית משפט השלום בנצרת למתן צווי מניעה (ת"א 2653-03-16), ושנמחק בסמוך להגשתו, לבקשת העותרת עצמה.

על יסוד האמור, הודיעה העותרת כי היא עומדת על עתירתה.

7.דין העתירה להידחות על הסף, מחמת אי-מיצוי הליכים. כפי שנפסק לא אחת, שלב מיצוי ההליכים אינו עניין טכני-פורמלי. מיצוי ההליכים הוא שלב מהותי וחשוב. יש לגשת אליו בניסיון כן ואמיתי ללבן את הסוגיה אל מול הגורמים הרלבנטיים, מחוץ לכותלי בית המשפט; "לא בדקדוקי-עניות של פרוצדורה עסקינן, אלא במהות: הסדר הטוב; היעילות; החסכון במשאבים; מיקוד המחלוקת וציוני-דרך לפתרונה; הפעלת שיקול דעת מקצועי; הפריית השיח שבין האזרח לבין הרשות; כיבוד הדדי בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת; כל אלה מחייבים מיצוי הליכים תחילה, וביקורת שיפוטית אחר כך" (בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 לפסק-דיני (24.5.2012); עוד ראו: בג"ץ 1493/23 בית אקשטיין נ' מנכ"ל משרד החינוך (22.2.2023)). בענייננו, גם אם הייתי נכון להניח, לטובת העותרת, כי המסמכים שצירפה, מהשנים 2016-2015 קשורים לעניינים הרחבים שמתעוררים בעתירה; עדיין אין להלום מצב שבו טענת מיצוי ההליכים מבוססת על פניה או שיח שקוימו קרוב ל-7 שנים קודם להגשת העתירה. לא כך ראוי שימוצו ההליכים טרם שמתדפקים על דלתות בית המשפט. הדברים מתחדדים ביתר שאת בענייננו, שהרי העותרת מלינה בעיקרו של דבר, על החלטת המשיבה שלא להאריך את תוקפה של ההחלטה בדבר הסדר קרקעות תפוסות בישובי מיעוטים, שהתקבלה בשנת 2022, והיאך תוכל לטעון למיצוי הליכים ביחס להחלטה זו, על בסיס פעולות שננקטו על ידה אי-אז לפני 7 שנים? לעותרת הפתרונים.

אשר על כן, העתירה נדחית בזאת על הסף.

העותרת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך של 3,000 ₪, וזאת בשים לב להזדמנות שניתנה לה, להצביע על מיצוי הליכים או שלא לעמוד על עתירתה, כאמור בהחלטתי מיום 2.8.2023, באופן שהיה מייתר פסק דין זה.