פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
5906/17
לפני:
כבוד הרשמת שרית עבדיאן
העותרים:
1. סרגיי גולובב
2. אולגה גולובב
3. מקסים גולובב
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הפנים
2. משרד ראש הממשלה- מערך הגיור
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
הבקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת הועברה לטיפולי על רקע חילופים בלשכת הרשמים.
עניינה של העתירה, אשר הוגשה ביום 20.7.2017, הוא בבקשת העותרים כי בית משפט זה יורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יעניקו להם תעודת עולה ואזרחות ישראלית בהתאם להוראות סעיף 4ב לחוק השבות, התש"י-1950. בסופו של יום, קיבלו העותרים את הסעד אשר התבקש על ידיהם, ומכאן הבקשה לפסיקת הוצאות.
טרם הגשת העתירה, ביום 8.3.2017 ניתן לעותרים רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 למשך שנה, ונמסר להם כי בשל סימני שאלה מסוימים שהתעוררו, בתום התקופה האמורה הם יוזמנו לראיון נוסף אשר לאחריו בקשתם תיבחן בשנית בהתאם לנסיבות. חרף האמור, כארבעה חודשים לאחר מכן, הוגשה כאמור העתירה. בסופו של דבר, לאחר שהסתיימה תקופה של כשנה, נערך לעותרים ביום 21.3.2018 ראיון, ולאחריו הוחלט לאשר את בקשתם למתן מעמד עולה בישראל.
כידוע, המבחנים לחיוב בעל דין בהוצאות נקבעו זה מכבר בהחלטה בבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח( 4) 217 (1994). על פי מבחנים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים; האם נפל שיהוי בהגשת העתירה; האם עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד.
בענייננו, אכן העתירה שבכותרת הסתיימה בקבלת הסעד אשר נתבקש בגדרה. אולם בנסיבות שפורטו לעיל אני סבורה כי המשיבים הצליחו להפריך את החזקה לפיה היה צידוק מבחינת העותרים בהגשת העתירה וקיים קשר סיבתי בין הגשתה לבין קבלת הסעד המבוקש. זאת משום שעוד בטרם הגשת העתירה הבהירו המשיבים לעותרים כי ייערך להם ראיון בתום השנה בה יחזיקו ברישיון א/5 וכי עניינם יבחן בשנית לאחר מכן, וכך אף נעשה הלכה למעשה. בנסיבות אלה, הגעתי לכלל דעה כי לא העתירה היא זו שהובילה לקבלת הסעד המבוקש ולכן אין הצדקה לפסיקת הוצאות.
הבקשה לפסיקת הוצאות נדחית אפוא.
ניתן
היום, ז' בתשרי התש"פ (6.10.2019).
שרית עבדיאן
ר ש מ ת